אלישי בן יצחק (עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט')פרשת השבוע פותחת במצוות פרה אדומה, ובהמשכה היא מתארת את חטאו של משה במי מריבה, חטא שמסתכם בעובדה שמשה התבקש לדבר אל הסלע, ובפועל משה מכה את הסלע.
השאלה המתבקשת מדוע נסמכה פרשת מי מריבה למצוות פרה אדומה. כדי לחדד את השאלה, נזכיר שמצוות פרה אדומה נמנית עם המצוות שטעמן לא נודע, ולא זו בלבד שטעמה סתום ולא ידוע אלא גם "אין מי להרהר אחריה".
כדי להשיב, נעמוד על עניין שמאפיין את מצוות פרה אדומה. עניינה של פרה אדומה לטהר את מי שטמא למת. אלא שלצד העובדה שפרה אדומה מטהרת את הטמאים, היא מטמאת את הטהורים, את כל אלו שעסוקים בתהליך שבהקרבתה. תופעה לא מובנת, מדוע העוסק בפרה אדומה צריך להיטמא – הרי מצב זה הפוך לתכלית המרכזית של פרה אדומה שמבקשת לטהר.
לגישתו של הרש"ר הירש עניינה של פרה אדומה מצוי בדואליות בה האדם נתון. במתח שבין החירות לבין השעבוד. במילותיו של הרש"ר הירש פרה אדומה "מכריזה על חירות האדם תוך שהיא מכירה בעובדת היותו משועבד". מצב זה מהווה מעין איתות לכהן, סימן המבקש להזכיר גם למי שטהור ששלמותו הרוחנית היא זמנית, וכי אם לא ייזהר, גם הוא יזדקק לטהרה. מעין מסר למי שנושא בתפקיד ציבורי-בפעולותיך אתה חב חובת זהירות. התפקיד הציבורי אינו ערובה לכך שלא תוכל לחטוא ואולי אף תפקיד ציבורי יכול להוות אמצעי נוסף שיגרום לחטוא.
יתר על כן, לעיתים גם ביצוע פעולה ציבורית הכרחית יכולה להוביל למשמעות ולתוצאות הפוכות. כך למשל נאסר על דוד המלך לבנות את בית המקדש, מהטעם "דם לרוב שפכת ומלחמות גדולות עשית לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה". מכאן שעל אף שמלחמותיו של דוד היו כדי להגן על עם ישראל ולבצר את מעמדו של עם ישראל – הוא מנוע מלבנות את בית המקדש.
סמיכות זו מבקשת ללמד מסר למנהיגי הציבור. מסר שעניינו שיכול שגם פעולתם המבוצעת בהתאם לחוק, עדיין יימצא דופי במעשיהם, ומכאן שכל חריגה מסמכות היא אסורה. יחד עם זאת מבקשת התורה להבהיר, שלא יהיה בכך כדי לרפות את ידי המנהיג מלעשות, לעיתים כל מהותו של הדופי נועד כדי לשמור על המתח של "לבלתי רום לבבו".
(חוקת תשפ)
