הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)
אף אחד לא אמור להתמודד לבדו עם כל הסבל העולמי או הארצי
איך אפשר להתמודד עם כל הרוע והסבל שבעולם? אפילו אם ניקח רק יום אחד, ורק פה בארץ, נגיע לכמויות סבל כאלה שהלב מתפלץ: כמה חולים ופצועים בגוף ונפש, כמה מצוקה של עוני ומחסור, כמה מקרים של אלימות והתעללות, ועוד. ומה נקבל אם ניקח את כל תולדות עם ישראל, אלפי שנים של רדיפות וגזירות ופוגרומים ועינויים? או אם ניקח את כל הסבל העולמי, את כל המיליארדים הרעבים והנטבחים והנרדפים והחולים והמעונים והמתייסרים לאורך ההיסטוריה? הרי מדובר בזוועה בסדר גודל שגורם לגיהינום להחוויר. איך אפשר להתמודד עם כל הסבל הזה בלי להשתגע, בלי לאבד את האמונה בטובו של אלוקים?
והתשובה היא – אי אפשר. ולכן גם לא צריך.
אף אחד לא אמור להתמודד לבדו עם כל הסבל העולמי או הארצי. כל אחד אמור להתמודד רק עם הניסיונות והקשיים האישיים שלו. שהרי כל הכמויות הללו של הסבל, באמת לא נפלו במנת חלקו של אדם אחד, אלא התפזרו בין רבים מאד. כך שכל אחד קיבל רק מנה מסוימת ממנו, קטנה או גדולה. נכון, רגשות האמפתיה וההזדהות שלנו גורמים לנו לחוש גם את כאבם של אחרים, ולכן אנו מסוגלים להרגיש את קיומו של הסבל העולמי ולא רק את הקושי האישי שלנו. אלה תכונות חיוביות, במידה שהן ממריצות אותנו לפעול כדי להפחית את הסבל הזה, אבל אם הן גורמות לנו לייאוש, תסכול וכפירה – צריך לדעת גם לכבות אותן. אף אחד מאיתנו לא אמור לשאת על כתפיו את משא השואה, או את כל הילדים הרעבים באפריקה.
נכון, גם קושי אישי יכול להיות קשה מנשוא. אבל צריך לזכור שלכל אדם יש חוויות שונות וכוחות נפש שונים. אנשים שנפלה בחלקם מנת ייסורים גדולה, מקבלים פעמים רבות גם כוחות נפש מתאימים שמאפשרים להם להתמודד איתה. הרי עובדה היא שאנשים לאורך ההיסטוריה חיו בנסיבות שהיו גורמות לנו להשתגע – אבל הם עצמם לא השתגעו אלא החזיקו מעמד. עם ישראל עבר את כל זוועות הגלות ונשאר באמונתו. כל אחד והתיק האישי שלו.
לא צריך לתת לסבל העולמי לשבור אותנו. נשתדל לצמצם אותנו ככל יכולתנו, אבל בלי לקחת ללב יותר מדי, כדי שנישאר שמחים ושפויים.
(פנחס תשפ"ג)
