ד"ר גבריאל חזות (ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת'- עושים טוב בישראל)"מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנאכֵלָה". התגובה החמורה של משה רבנו, 'הרגני נא הרוג', נתפסת כחסרת פרופורציות לבקשה שיש בה יסוד של חוצפה, אבל אין בה איסור פורמאלי. משה רבנו שהעז לשבר את לוחות הברית האלוקיות ("יפה כוחך ששיברת") עומד כאן חסר אונים אל מול בקשה חומרית לדבר שאינו אסור מן התורה. מה גרם למשבר נוראי זה? האם זהו 'הקש ששבר את גב הגמל'?
חלק מפרשנינו תולים את העניין בחוסר הגדלות שבבקשה. לאחר כל סדרת האירועים שעבר יחד עם העם, הם עדיין סבורים, לפי פרשנות זו, כי הוא האחראי הישיר על אספקת הבשר. 'הטעות בכתובת' שלהם, מתפרשת על ידו כחוסר אמונה. תקוותו שנגוזה היתה לעלייה במדרגות הרוחניות של כל השכבות בעם, והנה מגיעה הבקשה החצופה הזו ו'שוברת אות לרסיסים'! היא מסיגה אותם לאחור מן ההיבט הרוחני וזה שובר אותו ממש. לא בדרך זו הוא דמיין וחלם על עלייתם הרוחנית הצפויה, לא דרך תאווה לאכילת בשר!
הרב קוק שדן בעניין, מסביר את מידת חציפותה של הבקשה. לעם ישראל היה מן, בשר, צאן ובקר. הבעיה לא הייתה חוסר בבשר, הם ביקשו 'לעשות על האש' כל אימת שירצו ולאו דווקא במסגרת הקרבת קרבן שלמים. שורש רצונם היה שמשה יספק להם בגדולתו מעין אישור פורמאלי שייצור סובלימציה לתביעתם הגסה. בלשון אחרת, לקדש עוד מרכיב של החול מתוך הווייתם. מה הוא היה צריך לעשות? לגלות את יסוד הקדושה שבתוך בקשתם החצופה!
הרב קוק 'מתכתב' בפרשנות זו עם תפקידו של מלך המשיח בעקבות האימרה המפורסמת- "בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא" (סוטה מט). כדרכו, סבור הרב קוק כי יש למצוא תמיד את נקודת ההארה שבתוך נשמות עם ישראל, גם בבקשות 'חצופות' מעין אלו.
והנה הפלא ופלא, בדורנו, דור החצופים, אנו 'עושים על האש' ביום העצמאות באיי התנועה מבלי שיעוגן סעיף זה בחוק הלאום החדש. בהרבה 'חוצפה' גילינו כי יש יסוד של קדושה גם באכילת בשר, הרבה מן החול והרבה חול מתקדש באכילה זו. חלק מתפקידי המשיח ב'עקבתא דמשיחה' הינו להעלות את החול לדרגת הקודש, לגלות את יסוד הקדושה גם בפעולת גסות ובהמיות לכאורה. משיח רוכב על חמור.
(בהעלותך תשעט)
