עדי ארד (זמרת, יוצרת וחזנית אורתודוכסית פורצת דרך, פובליציסטית של טורי דעה)אתם מכירים את האמהות האלו, שכבר מיצו את האימהות עד קצות הציפורניים? אלו שהן כבר כל כך מותשות שבלילה הן מקוות שהייתה להן מכונת זמן שאיתה הן היו קופצות שנים קדימה לראות את הילדים מתחתנים ויוצאים להן מהבית ומהוריד?
אמהות כאלו שכשהילד שלהם בא להתלונן הן מתפוצצות ביג טיים?
למשל, קחו אמא שבשעת צהרים חמה, ניגש אליה בנה הצעיר ואומר לה: "אמא, זה לא פייר שכל יום את מכינה לי שניצל ופירה והאמהות של החברים שלי מגוונות עם פתיתים ונקניקיות". האמא נעשית אדומה, כועסת על כפיות הטובה וחוסר הכרת הטוב של הזאטוט, שלא מוקיר שום תודה על כך שיש אוכל חם וטרי כל יום. היא שולפת בעצבנות חבילת נקניקיות מהמקרר, זורקת אותה על השיש באלימות ואומרת לינוקא: "נקניקיות רצית? נקניקיות? חכה חכה, אתה תאכל אצלי עכשיו רק נקניקיות עד שיבוא לך להקיא מהן!".
אז אצלנו בפרשה, לאלוקים די נשבר מהתינוקות הבכיינים שלו, שרק מתלוננים. הוא כבר מיצה את השיחות והטיפול הזוגי עם העם הזה, עכשיו הוא כבר "על הקצה"!
"לא טוב לכם מן? לא טעים? רוצים בשר? יאללה קחו שליו עד שתתפוצצו!". ואז, בשליפה קלה של נס חביב, הוא מטיח בהם שלווים רבים וכמו שאומרים- "נותן להם בראש", תרתי משמע.
והנה עוד אנלוגיה שקפצה לי לראש.
מכירים את החברות ה"דאגניות" שתמיד יש להן מה להגיד על המשפחתיות שלכם? "מה קורה עם בעלך בזמן האחרון? הוא מגיע ממש מאוחר מהעבודה, הכל בסדר אצלכם?", או "אני רואה שאת רצה הרבה לחדר כושר, יש לך זמן גם לילדים?".
כל מה שבא לך, זה לומר לה – "חמודה, משעמם לך? לכי תתגרדי קצת, תתעסקי עם משהו בחיים שלך, צאי לחופשת מחלה".
ככה אלוקים מגיב למרים אחות משה. אין לה במה להתעסק? מה היא מתערבת לאחיה בחייהם הפרטיים? יאללה, נפיל עליה את קללת הצרעת, שתצא מחוץ למחנה ותתגרד עד זוב דם, זה כבר יעסיק אותה באופן רציף וכנוע.
בקיצור, בפרשת בהעלותך, מרגישים איך סבלנותו של הקב"ה מגיעה לקיצה.
נכון, אין לייחס תכונות אנושיות ליושב במרומים.
אבל מתברר שגם לו לפעמים "עף הסכך", כמו שאומרים.
תקראו לזה חינוך, או אולי מרות.
אבל בינינו, אף אחד לא סובל מתלוננים.
לא בתחתונים ולא בעליונים.
(בהעלותך תשעט)
