הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)
על שחיתות מוסרית נחרב העולם, ע"י מוסר ותיקון המידות ייבנה ויגאל
סוגיות מוסריות ושאלות של שחיתות ציבורית תופסות מקום מרכזי בשיח הציבורי והתקשורתי, ולא בכדי. המוסר הוא אחד מאבני היסוד של ההתנהלות האנושית של הפרט והחברה. ללא עקרונות מוסר משותפים חברה אנושית לא יכולה להתקיים. הרמה המוסרית של החברה קובעת את עוצמתה ואת חוסנה.
תורת המוסר עוסקת בהתנהגות של האדם ושל החברה, במספר תחומים: בערכים – בכללי המוסר ועקרונותיו, ובשאלה האם מדובר על 'ערכים מוחלטים' אלוקיים, או על 'ערכים יחסיים' שנקבעו ע"י החברה וע"כ הם יחסיים ומשתנים ממקום למקום ומזמן לזמן. בישום – בדרכים שיש ליישם את עקרונות המוסר בחיים. במידות הנפש – שמחוללות את ההתנהגות האנושית, וכיצד ניתן להשפיע עליהן ולעדן אותן ואת האופי של האדם. וגם בדילמות מוסריות – שנוצרות במצבים שבהם נוצר מתח וניגוד בין עקרונות מוסר שונים.
בפרשתנו אנו לומדים על המשבר המוסרי החברתי הראשון בהיסטוריה האנושית. "ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס. וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" (בראשית ו ה-יב).
בחלוף עשרה דורות מהבריאה ומאדם הראשון התדרדרה האנושות לשפל חסר תקנה של שחיתות מוסרית שפשתה בכל תחומי המוסר: בין אדם למקום, בין אדם לעצמו, בין אדם לחברו, ובין אדם לעולם: "ותמלא הארץ חמס – גזל" (רש"י שם). "אמר רבי לוי: 'חמס' זה עבודת כוכבים. 'חמס' זה גילוי עריות. 'חמס' זה שפיכות דמים" (בר"ר לא ו). עבירות אלה הם מאושיות היסוד של החברה.
השחיתות הקרינה גם על ההתנהלות של בעלי החיים: "כי השחית כל בשר את דרכו– אפילו חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן" (רש"י שם).
רמת השחיתות הביאה לחורבן העולם, למסקנה שכדי להמשיך את העולם צריך לאתחל אותו, כ'בריאה' מחודשת: "ויאמר אלקים לנח: קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ" (שם פס' יג). זהו שיעור חשוב ביותר, שמלמד אותנו על חשיבותו הבלעדית של המוסר. זהו הקלקול היחיד שבעטיו החליט הקב"ה להחריב את העולם!
מול השפל המוסרי של האנושות כולה עמד אדם אחד. נח: "אלה תולדות נח: נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. את האלקים התהלך נח" (שם פס' ט). למרות המעטפת המושחתת לא איבד את תומתו המוסרית. הוא הגרעין שממנו אותחל ונברא העולם החדש.
ההידרדרות המוסרית של האנושות היתה מדורגת ומתוחכמת: "חמס הוא גזל, שאיננו יוצא בדיינים. איש חמס איננו חייב בידי אדם; אך הוא הורס את חברו לאט לאט – בחמס חוזר ונשנה" (רש"ר הירש שם פס' ו).
התהליך הקיף בהדרגה את כל תחומי החיים והחברה: "והנה הוא אומר כאן: ותשחת הארץ לפני הא-להים – ותמלא הארץ חמס. תחילה היתה זו השחתה מוסרית – פשעים, שאין החברה האזרחית חוששת להם. אם הנוער פרוץ, וחיי הנישואין רקובים, עדיין – כך סבורים הבריות – יכול המסחר לשגשג, ומשא ומתן יתנהל ביושר. אולם, משנשחתה הארץ לפני הא-להים, לא יועילו כל תקנות הציבור להציל את החברה מאבדון. לעולם לא תימלא הארץ גזל; החברה תתגונן מפני גזלנים בכח עונשים ומאסר. אך החברה תאבד בחמס, בעוול הנעזר בערמה. אין הגנה מפני חמס, אם אין מצפון האדם מייסרו לפני ה'. ההשחתה המוסרית הורסת את המצפון, – ועמו נהרס גם השלום האזרחי" (רש"ר הירש שם).
השהיה בתיבה היתה מעין תקופת הכשרה ותיקון לעולם החדש שהולך ונוצר. ההפרדה הנכונה בין בעלי החיים, החסד ושיתוף הפעולה בין כל שוכני התיבה, ועוד.
מפרשה זו למדנו על החשיבות של המוסר במישור האישי והחברתי, שבהעדרו נחרב העולם. ומכאן נלמד שאם על שחיתות מוסרית נחרב העולם, ע"י מוסר ותיקון המידות ייבנה ויגאל.
(נח תשפ"ב)
