הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)
המבחן הגדול של האדם הוא היותו לא רק איש הגות – 'נאה דורש', אלא גם מיישם – 'נאה מקיים'
לא כל מתכנן טוב זוכה להיות גם איש ביצוע טוב. לא כל מתכנן זוכה ל'תבונת המעשה', שהתוכנית שלו תהיה תוכנית פרקטית ונוחה לביצוע, ולהיפך, לא כל איש ביצוע טוב זוכה ל'תבונת המעשה' שבעשייתו יש תכנון איכותי ושאר רוח. לא כל איש רוח דגול זוכה להיות איש מעשה שיישם את רעיונותיו, ולהיפך, לא כל איש מעשה מוצלח זוכה להיות איש רוח דגול. לא כל הוגה דעות מהפכניות גם זוכה להיות מנהיג ציבורי שידע לממש אותן. לא כל אסטרטג טוב זוכה להיות אופרטור טוב, ולהיפך. עולם הרוח והרעיון הוא מופשט ודי לו להוגה בו שיפעיל את מחשבתו, הוא עולם שיכול להכיל סתירות ומורכבויות, אולם אם לא תתלוה אליו 'תבונת המעשה' של 'מה' ו'איך' לעשות, הרעיון לא יצליח להתממש ב'מבחן המעשה'. לעולם המעשה יש כללים משלו, הוא מורכב מפרטים ומפרטי פרטים, פעמים רבות יש בו מתחים ומורכבויות, אם הם לא יילקחו בחשבון ב'תבונת המעשה', כחלק מהתכנון, ולא יינתנו להם פתרונות יצירתיים מלכתחילה, התכנון לא יהיה מעשי ולא יביא למימוש הרעיון. זאת הסיבה שרעיונות ותאוריות שנראו מבטיחים לא התממשו, ושסטרטאפים עתירי השקעה לא הבשילו לכדי מוצר מוגמר.
מאידך, עולם המעשה אמור להיגזר מעקרונות הרעיון ועולם הרוח, ש'סוף המעשה' יהיה תואם ל'מחשבה תחילה', בלעדיו הרי הוא כגוף מכאני, שטחי, ללא נשמה.
יוסף מתבקש לפתור את חלומותיו של פרעה. כחלק מפתרון החלומות מציע יוסף למנות 'פרויקטור' מתאים בעל סמכויות מטעם פרעה שינהל את המשבר ואת ההכנות לקראתו: "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים" (בראשית מא לג). הוא צריך להיות גם 'נבון' וגם 'חכם': "שתראה איש נבון וחכם – עיוני ומעשי בהנהגת המדינות שישים הוא לב לזה" (ספורנו שם). היתה בהצעה זו חשיבה אסטרטגית שצופה פני עתיד: "ואמר יוסף כל זה בעבור שיבחרו אותו, כי החכם עיניו בראשו" (רמב"ן שם). פרעה מקבל את עצתו ומבקש למנותו לתפקיד כי אין כמותו 'נבון וחכם' מבין כל יועציו: "ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת, אין נבון וחכם כמוך!" (בראשית מא לט).
לתפקיד זה נדרשת 'תבונה' – בהבנת המגמה של המציאות המתהווה, וגם 'חכמה' – שתדע לתרגם אותה לתוכנית פעולה מעשית שיש בה 'תבונת המעשה': "אין נבון וחכם כמוך – 'נבון' שהגדת דברים העתידין להיות, וחכם שנתת לנו עצה כיצד נעשה" (מדרש הבאור תו"ש אות פה). יוסף אינו רק אסטרטג ואופרטור, הוא היה גם איש ביצוע מצליח ומנהיג שמצליח ליישם את תוכניתו הלכה למעשה.
תופעה דומה היתה ליהודה המכבי ולחשמונאים אדריכלי המרד באימפריה היוונית, שהצליחו לעשות את הבלתי יאומן, בניסי שמים ולממש אותו למרות נחיתותם. עליהם נאמר: "והאיש יהודה ואחיו נכבדו מאוד בעיני כל ישראל וכל הגויים באשר נשמע שמם. ויאספו אליהם מברכים" (מכבים א' ד' סג-סד). ואף אנטיוכוס עצמו נפל למשכב מתסכול עמוק על כשלונו מול המרד ביהודה, שאותו תלה בגזרותיו נגד היהודים (מק"א ו ז-יב).
העיקרון של 'תבונת המעשה', הוא עיקרון חשוב בבנין המידות ובתורת המוסר. בשני הכיוונים. המבחן הגדול של האדם הוא היותו לא רק איש הגות – 'נאה דורש', אלא גם מיישם – 'נאה מקיים' (תוספתא יבמות ח). על כן בספר המידות המכונן ה'מסילת ישרים' הרמח"ל מגדיר בתחילה את המידה ואח"כ מפרט למעשה את דרכי הקנין שלה ועיצובה בנפש ובהתנהגות.
אולם, יש גם את הצד השני. עקרונות ההתנהגות והמידות אמורים לשקף תפיסה גדולה המבוססת על החכמה ולא רק פרקטיקה, היא חובתם של חכמים גדולים ולא רק של אנשים שמתמקדים בה כיוון שאינם יכולים להשתקע בלימוד תורה מעמיק. על כן קבע הרמח"ל את ספרו 'מסילת ישרים' המקורי (דרך ויכוח) כדיון בין ה'חכם' ל'חסיד'. ה'חכם' סבר שענייני המידות והעבודה העצמית הם ענין לכאלה שאינם מסוגלים לעסוק בחכמה, אולם הוא משתכנע שהחסיד אינו חכם פחות ממנו, ובעבודתו העצמית ישנה חכמה רבה.
(מקץ תשפ"ב)
