ד"ר תמר מאיר (ראש ביהמ"ד 'כולנה', ראש החוג לספרות בגבעת וושינגטון)בפרשה שלנו עולה השאלה: האמנם צריך מקור האור של העולם כולו, יוצר אור ובורא חושך, לנרות שמדליקים עבורו בני האדם? או בלשונו של המדרש (תנחומא בהעלותך ה): "אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, אתה אומר שנאיר לפניך, אתה אורו של עולם, והאורה [דרה] אצלך […] ואתה אומר אל מול פני המנורה יאירו? אמר להם הקב"ה: לא שאני צריך לאורכם, אלא שתאירו לי כשם שהארתי לכם, כדי לעלות אתכם בפני כל האומות, שיהו אומרין ראו היאך ישראל מאירין למי שהוא מאיר לכל". כלומר, פעולת העלאת הנרות על-ידי ישראל היא הנדרשת כאן, ולאו דוקא האור עצמו. היא נועדה ליצור לישראל דימוי חיובי עוצמתי בפני אומות העולם: הם מאירים לבורא האור. כדי להבין מעט יותר את משמעות הבקשה להעלאת הנרות, מביא המדרש משל: "למה הדבר דומה? לפיקח וסומא שהיו מהלכין בדרך. אמר לו הפיקח לסומא: בא ואני מסמך אותך (עוזר לך, מאפשר לך להישען עלי), והיה מסמכו ומהלך. כשנכנסו לעיר ונכנסו לבית, אמר לו פיקח לסומא: צא והדלק לי את הנר הזה והאר לי. אמר לו הסומא: כשהייתי בדרך אתה היית מסמכני עד שנכנסתי לבית, ואתה היית מלוה אותי, ועכשיו אתה אומר לי צא והדלק לי את הנר הזה והאר לי?! א"ל הפיקח: שלא תהא מחזיק לי טובה שהייתי מלווך בדרך, לכך אמרתי לך האר לי. כך הפיקח זה הקב"ה […] והיה הקב"ה מנהיגם ומאיר להם, שנאמר: "וה' הולך לפניהם יומם" וגו' (שמות יג כא), כיון שעמד המשכן קרא הקדוש ברוך הוא למשה ואמר לו: אמור להם שיאירו לי, שנאמר: דבר אל בני ישראל בהעלתך וגו'".
המשל מתייחס להקשר של הבקשה להעלאת הנרות: הקמת המשכן אחרי הנדודים במדבר. עם ישראל לא יכול ללכת בכוחות עצמו, הוא אינו רואה את הדרך ולא יודע איך להמשיך. הוא נשען על הקב"ה ותלוי בו בכל. הרגע שבו הם מגיעים לבית, למשכן, הוא נקודת עצמאות ראשונה בה עמ"י מתבקשים לא רק להיות נסמכים על הקב"ה, אלא לעשות מעשה בעצמם: להאיר לפניו. בקשתו של הפיקח מן העיוור אינה נוגעת לצרכיו של הפיקח, אלא לצרכיו של העיוור: העמדה הנפשית של להיות לעולם בצד הנזקק והמקבל, להיות תמיד חייב טובה או שמא – אסיר תודה, איננה עמדה בריאה ומעצימה. הפיקח מבקש להכיר לעיוור הכרה בערך עצמו ובמסוגלותו. נכון, בדרך המדבר עד כה באמת היו חייבים ישראל את ההישענות המוחלטת, אבל עכשיו, במשכן, מרחב תחום ומגונן, הם יכולים להתחיל לגלות את הכוחות של עצמם. ממש כמו הפעוט המתחיל ללכת לבדו, והמבוגר שיבקש ממנו 'עזור לי ללכת', כדי להגביר את תחושת המסוגלות שלו. אין מאושר כילד קטן המרגיש שהושיט עזרה להורה שלו. אז מה אם אני יכולה להכין את העוגה לבד? העזרה שאני מבקשת בהכנתה, עושה שני דברים: היא מעצימה את תחושת המסוגלות של הילד, ולא פחות מזה: עושה אותו שותף. יש הורים בבית, אולם גם הילדים שותפים ונושאים באחריות. הקמת המשכן לפי זה, מעניקה לישראל את ההזדמנות לממש את תפקידם בעולם. לראות בעצמם שותפים של הקב"ה בכינון העולם והבריאה. שותפים בהפצת האור. ממש כמו הפיקח במשל, היכול להסתדר אולי בלי האור, אבל צריך את העיוור חברו לצידו – לא רק נזקק, אלא גם בעל תודעת נתינה והשפעה בעולם. העלאת הנרות מעלה אותם עצמם. "אמר להם הקדוש ברוך הוא: בשביל לעלות אתכם אמרתי לכם שתאירו לי, כשם שהארתי לכם, לכך נאמר בהעלתך".
(בהעלותך תשעט)
