הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)הפרק הראשון של ספר במדבר מוקדש למניין השבטים בשנה השנייה לצאתם של ישראל ממצרים. כל המתבונן יראה בנקל שמנייני השבטים כולם מעוגלים למאות, בעוד שבט גד הוא השבט היחיד שבמספרו אנו מוצאים עיגול למספר נמוך יותר – חמישים. כך לשון הכתוב (במדבר א, כה): "פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה גָ֑ד חֲמִשָּׁ֤ה וְאַרְבָּעִים֙ אֶ֔לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים". במה זכה, או שמא לא זכה, שבט גד שדווקא מספרו "שבור" ואיננו מנוי במאות?
החתם סופר, בהגהה לתורה בתוך חידושיו לתורה משנת תק"ס (1800 למניינם), העיר על כך (מהד' רי"נ שטרן, ירושלים תשכ"א):
"כשתעיין בכל המספרים היה רק אלפים ומאות, שהוא אצילות ובריאה, ולא עשיריות שהוא ביצירה, עולם המלאכים, כי הם למעלה מהם. רק גד, להיותו בעל מזל, כפירש"י בפסוק 'בא גד' […] על כן היה מספרו גם בעשיריות, שהוא עולם המלאכים מנהיגי מזלות. אבל אין לשום א' מהם באחדיות, שהוא עולם השפל, שהם למעלה ממנו הרבה".
לאמור, לגד יש תכונה שהוא כפוף לכוחות שמצויים במפלס רוחני נמוך מאשר השגחת ישראל הכללית, שהיא למעלה ממדרגת המלאכים, בגלל שבעת לידתו חשפו הוריו של גד שהוא חלק ממערך המזלות העליונים. עם ישראל ככלל איננו נתון לשליטת המזל, קרי גזירת הגורל הדטרמיניסטית. עם ישראל מגדיר את הצלחתו ואת כשלונותיו, הוא ורק הוא מכתיב את סדרי חייו. לגד, ככל הנראה, צורת התנהלות שונה.
הבעיה עם הסברו של החת"ס, שהוא עצמו מצביע עליה בהמשך דבריו, היא שבפרשת פינחס אנו מוצאים שבמניין בני שבט גד מעוגל המספר למאות, ואילו דווקא שבט ראובן שם נמנה בעשיריות (43,730 – ראו במדבר כו, ז), והדברים מחייבים בירור. זאת ועוד, כעבור עשרים ושש שנים, בשנת תקפ"ו, פירש החת"ס שגד הוא מקביל ליעקב, ומדרגתו הרוחנית נשגבת משל שאר האחים, ובשל כך הוא זכה למניין במספר חמשים, המשקף את המעלה העליונה (כמו חמשים שערי בינה, מעל ארבעים ותשעה השערים הארציים, שזה עתה אנו מסיימים את מניינם בספירת העומר). כלומר, גד איננו דווקא במדרגה נמוכה משאר השבטים, אלא דווקא ניתן לראות בו ביטוי למעלה עליונה!
תיתכן אפשרות נוספת לביאור בבואנו ללמוד מתורת משה, החתם סופר, בספר ליקוטים מתורתו שהוציא לאור נכדו, הרב שמעון סופר מערלוי הי"ד (בנו של הכתב סופר, נרצח בשואה בן יותר מתשעים וארבע עם צאן מרעיתו, ב-כ"א סיון תש"ד; מחבר ספרי "התעוררות תשובה"; כיהן כרבה של ערלוי במשך 64 שנים!), ושהרעיון המובא להלן נלקח מכתב ידו של תלמידו הדגול מהר"ם שיק, ששמע מפי החתם סופר בנעוריו. החידוש שברעיון זה הוא שהוא מבקש לפתור בעיה נוספת, העדרו של אהרן הכהן ממנייני השבטים. כך לשונו בחידושי תורת משה (מהד' תרמ"א, ד, א):
"שמצינו במדרש, אלף יוצא לבית הספר, יוצאין מהן מאה למשנה, ומהן עשרה לתלמוד ומהן אחד להוראה […] ולפי זה נוכל לומר דגם בישראל יש ארבעה מדרגות: בית ישראל, ומובחרים מהם קרויים בית הלוי, ומובחרים מהן קרויים יראי ה'. מדרגה עליונה הוא בית אהרן. והיינו דודאי עיקר אומה ישראלית בכלל כולם קדושים, אך מן אלפים יצאו מהן מאות מובחרים, ולכן היו במספר על השבטים אלפים ומאות, ולא מספר עשיריות, דזה עוד מדרגה חשובה יותר, אך שבט גד, בהם נאמר 'וירא ראשית לו', והיינו יראת ה', שקראם 'ראשית חכמה יראת ה' ' […] ולכן כתיב במספרם גם מספר עשיריות […] אבל אהרן, שזכה למדת שלום יותר אפילו ממשה רבינו, נאמר עליו 'ורבים השיב מעוון', זהו המדרגה הרביעית […] שאחד מהם יוצא להוראה ותלמוד, וזהו עיקר הטובה ועיקר הברכה".
לדעת החת"ס המעלות השונות שבהן נבדלים בני ישראל איש מרעהו קשורים בראשו ובראשונה במחוייבות העמוקה לערכי הנצח של העם. תכונתם של בני גד, ואולי גם שבט ראובן במפקד האחרון, בדומה למשה רבינו, היא יראת השמים הנשגבת שלהם, שגרמה לכך שיצויינו מעל כלל ישראל במספר העשיריות (בניגוד לפירוש הקודם שראינו, שמציין שגד היו כפופים למזלות, ונמוכים יחסית מול שאר שבטי ישראל). אהרן, שהיה כל כולו בוער בשלהבת של אהבת ישראל, שהיה אוהב שלום ורודף שלום, זכה להימנות יחידי. יש כאן פרדוקס מעניין – ככל שאדם מבטל עצמו למען הכלל הוא זוכה לחשיבות ומשמעות כפרט. דווקא אלה שאינם בטלים אל הכלל אינם נספרים כאישיות נפרדת, והדברים מפליאים. הסוד הזה, שמופיע רבות בספרות הנסתר, בעיקר בהקשר של אי"ק – האדם ששייך בו המאה (מאה ברכות בכל יום), שנותן מעשר ללוי (עשר), שמעניק תרומת מעשר לכהן (אחד), מקבל כאן משמעות חברתית-תורנית עמוקה ומעוררת מחשבה רבה.
בעיקר הדברים אמורים לקראת זמן מתן תורתנו. יסוד התורה, כפי שלימדתנו המכילתא, היא "כאיש אחד בלב אחד". האדם מגיע לשיא שלמותו הרוחנית ולשיא קרבתו לבורא עולם כאשר הוא נותן משלו לכלל, ומבין שהתגלות ה' היא ברוב עם, בקהל עצום. החתם סופר עצמו אמר את הדברים בדרוש מופלא לשבועות, בשנת תקס"ב (דרשות החת"ס, חלק שני, רפח, ב):
"ניתנה התורה במעמד הנבחר והנפלא הזה בתחלת צאתנו מעבודת מצרים, ולא היינו כדאים לזה, להורות כי אין מעצור, ולא יתיאש אדם מחלקו בתורה אפילו אם יהיה בשפל המדרגה, מכל מקום כמוהו כמו הגדול שבגדולים – ומשום הכי נוהגים להעמיד אילני סרק בבית הכנסת […] ואילני סרק הם בבחינת עמי הארץ, ומהם עושים מסעד בית ה' […] וזהו בעצמו פירוש נוסח ברכת התורה: 'אשר בחר בנו מכל העמים, רוצה לומר כי מן העמים בחר וברר אותנו כבורר אוכל מתוך פסולת, אמנם אחר אותה הברירה נתן לנו את תורתו, לשון נתינה, הוא בלי ברירה ובחירה, אלא במתנה אפילו למי שאינו ראוי".
ולוואי שיתקיימו בנו דבריו הקדושים.
(במדבר תשעה)
