אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])אני לא בקיא ב'סלנגים' של השפות השונות, ואינני יודע אם בשפות אחרות ישנו הביטוי – 'בלי עין הרע', אבל מה שכולנו כן יודעים, זה שבלי עין הרע בשפה העברית עושים שימוש נרחב בשלוש המילים הללו.
מתי אנחנו משתמשים בהן? כשיש לנו משהו טוב, ואנו חוששים שמא יקרה משהו רע, אנחנו ממהרים להוסיף למשפט- 'בלי עין הרע'. כך סבתא תאמר על הנכד הגדול שלה 'איזה נכד מוצלח יש לי, בלי עין הרע', וכך יגיד איש עסקים על עסקיו- 'בלי עין הרע הייתה לי שנה מוצלחת', וכן הלאה על זה הדרך. אנחנו שמחים ומתגאים במשהו שיש לנו או שנפל בחלקנו, וכדי שחלילה הטוב הזה לא יינזק אנחנו ממהרים להוסיף – 'בלי עין הרע'.
למה אנחנו בעצם מתכוונים כשאנחנו אומרים את שלוש המילים הללו? אנחנו כנראה חשים שיש אנשים שעלולים לא לפרגן, לרצות לקלקל, שעיניהם צרה בטוב שזכינו בו, שיש בהם שנאה או קנאה, והעיקר- שלאנשים הללו יש כוח להזיק בראייתם הרעה. הם לא סתם מסתכלים פאסיביים. למבטם יש כוח לגרום נזק ולהביא קללה, ולייצר אנרגיות שליליות. מכיוון שלאנשים יש כוח בעין ובמבט שלהם, יש להם את מה שחז"ל מכנים בגמרא 'היזק ראייה', לכן אנחנו מבקשים – בלי עין הרע. שכוחות הרוע שבעיניים של אותם אנשים לא יחולו על הטוב שיש לנו.
זה שלדיבור יש כוח זה ברור. חיים ומוות ביד הלשון. אבל לא רק לדיבור יש כוח לפגוע ולהרוס, אלא גם לעין, שלכאורה פעולתה פאסיבית לחלוטין, יש כוח. כוח להרע. יש עין טובה ויש עין רעה.
ואיך נדע להבחין בין הטוב לרע, ובין מי שיש לו עין טובה למי שיש לו עין רעה?
גם כאן חז"ל באו לעזרת המאבחן ואיש הדיאגנוזה ונתנו בהשראת פרשת השבוע כלי פשוט לזהות מי עומד מולך ומה יש לו בתוככי העין:
"כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.
עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.
עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע".
כמה פשוט- ככה נכון ואמיתי.
עין טובה היא לא עין שיש לה שדה ראייה רחב, שאיננה זקוקה למשקפיים, והיא רואה שש-שש. עין טובה זו עין שרואה את הטוב שיש באנשים ובמציאות סביבה, עין שמתקיים בה- אוהב ימים לראות טוב. עין של אדם שאוהב את הימים, ולכן הוא רואה טוב בימים ובאנשים. מי שיש לו עין טובה יודע לפרגן, לדון לכף זכות, לסלוח. אחד שכזה בא אל המציאות מתוך ענווה גדולה.
וחילופיהן בתלמידיו של בלעם. אולי יש להם ראייה אבסולוטית. שש-שש. אבל כל מה שהם רואים סביבם זה רע. ולכן הם מלאי ביקורת וקינטור, שנאה, תסכול ומרמור, ודנים לכף חובה. הם לא מסוגלים לפרגן, או לגלות אופטימיות, הם ניזונים מהשנאה ומהרוע. האינטרנט והטוקבקים מלאים בכאלה שחשכת האנונימיות הווירטואלית מוציאה מעצמם את כל כוחות הרוע.
אולי כשהמשנה אומרת שתלמידיו של בלעם הרשע יורשין גהינום, היא מתכוונת שלא בעולם הבא הם יגיעו לגהינום, אלא שגם בעולם הזה חייהם גהינום. מי שלא מסוגל לפרגן להצלחת האחר, מי שחייו הם חיפוש חולשות ושימוש בקללות, מי שהאנרגיה שזורמת מעיניו היא אנרגיה רעה הנובעת מעין רעה – חייו גם בעולם הזה הם גהינום מתמשך.
יש הקמים בבוקר – ומרגע זה עיניהם עסוקה בלראות רע במציאות ובאנשים. אלו ממשיכי דרכו של בלעם.
יש הקמים בבוקר אל יום חדש, והם אוהבי ימים לראות טוב, ולעשות טוב. אלו ממשיכי דרכו של אברהם. יהי חלקנו עימהם.
(בלק תשעט)
