אִישׁ לְרֵעֵהוּ

חג הפורים שנחגג השנה בצילן של המלחמה ושל השנה מרובת המחלוקות שקדמה לה, מקבל תובנות נוספות.

בתוך האירועים הדרמטיים הרודפים זה את זה במגילת אסתר, כדאי לשים לב לכמה מילות מפתח השזורות במגילה, המעניקות לנו תובנות על המתרחש מאחורי הקלעים של העלילה הגדולה.

כאשר המן מנסה לשכנע את המלך אחשוורוש להתנכל ליהודים ולהטיל עליהם גזרות קשות, הוא מאפיין את האויב באופן הבא: "וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שׁוֶֹה לְהַנִּיחָם". לשיטתו, מדובר בעם לא מגובש ולא מאוחד, שמצבו הלאומי החברתי הוא מְפֻזָּר וּמְפֹרָד. עם הנמצא במצב שכזה לא יהיה קושי להכניעו ולהכריעו.

כנגד המילים הללו "מְפֻזָּר וּמְפֹרָד", אומרת אסתר המלכה משפט מפתח מכונן, שהוא התשובה היהודית הערכית והחברתית לעם החפץ לשרוד ולנצח במערכה: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים". מצד אחד, מְפֻזָּר וּמְפֹרָד; ומצד שני, לֵךְ כְּנוֹס.

כנגד המילים "מְפֻזָּר וּמְפֹרָד", אומרת אסתר המלכה משפט מפתח מכונן: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים"

העלילה מתפתחת, המתח עולה, והסוף טוב. ומה המסקנה? להקים שערי ניצחון? לבנות במות בידור ולארגן הפקות זיקוקין? את חגיגות הניצחון והנס אנו מציינים במשך אלפי שנים בנתינה חברתית, שהיא הביטוי והמימוש המעשי של "לֵךְ כְּנוֹס" – "וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים".

יש כאן שני אופנים של נתינה: נתינה אחת היא לחבר ולרע, שהוא לא אביון ולא נזקק חלילה, אלא חבר ורע. כדי להגביר את הלכידות החברתית, את הקשרים החברתיים, ואת תחושת הרעות – שולחים מנות אִישׁ לְרֵעֵהוּ; הנתינה השנייה היא לנזקקים, אלו שמעדו במרוץ החיים, ועל החברה מוטלת החובה לסייע להם ולהשתדל להעלותם שוב למסלול שבו יש פרנסה וחיים בכבוד.

שתי הנתינות הללו הן הגילוי לערכי היסוד היהודיים של רעות, אחווה, אחריות חברתית, נתינה וחסד וערבות הדדית. הם הביטוי המעשי בשטח של בקשתה של אסתר ממרדכי "לֵךְ כְּנוֹס", והם תשובת המשקל לדבריו של המן בדבר אופיו של העם – מְפֻזָּר וּמְפֹרָד.

המילים הללו היו נכונות לשעתן, ונכונות שבעתיים גם לתקופתנו המורכבת והמאתגרת. חודשי המלחמה האחרונים גילו וחשפו בעם ישראל ובצה"ל כוחות אדירים של נתינה, לכידות ומסירות נפש.

בעבר ובהווה, כאשר האווירה בחלל האוויר היא של עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד, האחריות המוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו היא "לֵךְ כְּנוֹס", ושל העצמת הלכידות החברתית על ידי "מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים".

רק כך אפשר להגיע לשמחה אמיתית שבה כולם שותפים, שמחה של אחדות, ואחדות של שמחה.