הרב אבינדב אבוקרט (רב קהילת אברהם יגל, גבעת שמואל)כשהתלמוד (בבא בתרא יד ב) מונה את ספרי התנ"ך ומחבריהם הוא מציין "משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב". אם ספרו של משה הינו התורה הרי שהיא נאמרה כולה מפי הגבורה, ומה לנו שמשה כתב אותה. כמו כן, אם משה כתב את כל התורה – מדוע פרשת בלעם מוגדרת בנפרד ככתיבה נוספת של משה? ביישוב השאלה השנייה מפרש רש"י שמשה כתב את פרשת בלעם, דהיינו "נבואתו ומשליו אף על פי שאינן צורכי משה ותורתו וסדר מעשיו".
לא מן הנמנע לומר, שספרו של משה הינו חומש דברים, שהוא אכן חומש מחומשי התורה אבל נכתב מדבריו של משה בהשראה אלוקית. כך למשל אנו מוצאים בדברי התלמוד (מגילה לא ב) – "קללות שבמשנה תורה בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן". וביארו המפרשים שמשה אמר את הדברים בלשונו ובגוף ראשון כשהכל נאמר ברוח הקודש (תוס' שם). וכן הביא רמב"ן (דברים א א) שהמצוות החוזרות ונשנות בחומש דברים היו מיוזמתו של משה – "הואיל משה שרצה לבאר להם את התורה והזכיר כן להודיע כי מעצמו ראה לעשות כן ולא צוהו השם בזה".
דברי התלמוד מקבילים בין חומש דברים, ספרו של משה ופרשת בלעם. הקבלה כזו אנו מוצאים במדרש במקום אחר. כך כותב המדרש (קהלת רבה ז) – "'טוב לשמוע גערת חכם', אלו תוכחות שהוכיח משה רבינו, 'מאיש שומע שיר כסילים' אלו ברכות של בלעם הרשע שבהן גבה לבן ונפלו בשטים". ספר דברים מלא דברי תוכחה העומדים בניגוד לפרשת בלעם שהיא כולה דברי שבח. במדרש אחר אנו מוצאים רעיון דומה על פסוק אחר מכתבי שלמה (דברים רבה א ב) – "'מוכיח' זה משה 'חן ימצא' 'ממחליק לשון' זה בלעם שהחליק בנבואותיו וגבה לבם ונפלו בשיטים". גם במקומות שבהם מברך משה את ישראל הוא מלווה את ברכתו בתוכחה (ילקוט שמעוני בלק תשעא) – "אף משה לא ברכן עד שהוכיחן תחלה, אבל בלעם כשברכן היו ברכותיו שוות ואין בהם פגם לפיכך גבה דעתן של ישראל ובאו לידי תקלה בעצת בלעם".
נמצאנו למדים, שפרשת בלעם יוצאת דופן מכל דברי התורה ובפרט מחומש דברים. בניגוד לשאר הפסוקים שעניינם מוסר ותוכחה, פרשת בלעם מלאה דברי ברכה, שבח וחנופה לישראל. לאחר שלימדנו התלמוד שמשה כתב את ספר דברים, הרי שהוא בא ללמדנו שמשה כתב גם את פרשת בלעם, שנכללה בחומשי התורה למרות שהיא שונה במהותה מכל המסר העולה מהתורה כולה.
במקום אחר מוצא המדרש (דברים רבה ו) קשר בין שמו של חומש דברים לדבורה ולדבש שהיא מפיקה – "'אלה הדברים' – מה הדבורה הזו דבשה מתוק ועוקצה מר כך הן דברי תורה כל מי שעובר עליהן נוטל איפופסין (= גזר דין)… מה הדבורה הזו דובשה לבעלה ועוקצה לאחרים כך הן דברי תורה סם חיים לישראל וסם המות לעובדי כוכבים". התורה נמשלה לדבש; אין בה רק מתיקות אלא גם עוקץ השמור למי שאינו מקיים את דבריה. לעומתה, כשבא בלעם לברך את ישראל הקב"ה מבקש למנוע אפילו את דובשניות דבריו. רש"י (במדבר כב יב) – "אמר לו (בלעם) אם כן אברכם, אמר לו (הקב"ה) אינם צריכים לברכתך 'כי ברוך הוא'. משל אומרים לדבורה לא מדיבשך ולא מעוקצך!". ברכתו של בלעם פסולה משום שיש בה רק שבח מזויף שגרם לנזק אדיר.
בעולם של פינוקים בלי גבול ורתיעה מביקורת ובחינת הישגים נוקבת, כדאי לזכור את דברי המדרש. מי שילעיט את ישראל בדבש עלול בהמשך להכאיב להם בעוקצו הארסי. עלינו להתבונן מחדש בחיינו ובצדדיהם המורכבים ולמצוא בהם ברכה עמוקה ומשמעותית.
(בלק תשעט)
