הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')ניסוי צפרדעים מפורסם מספר על שתי צפרדעים, האחת, נזרקה לכלי מלא מים רותחים, קפצה החוצה מיד וניצלה. האחרת הושמה במים קרירים, שחוממו לאט ובהדרגה עד שהגיעו לנקודת רתיחה. היא התרגלה בהדרגה להתחממות האיטית של המים, ולא קפצה, וכשהם הגיעו לרתיחה, היא מצאה את מותה. סיפור זה ממחיש את הקושי לזהות שינויים משמעותיים המתרחשים באופן הדרגתי, ולהגיב להם בזמן. עיקרון זה הנו רב-משמעות גם בתחומי הדת והמוסר, בהם אנשים מתקשים לזהות ולהגיב לתהליכי שינוי הדרגתיים.
התפתחות הדרגתית מסוג זה מתגלה בסיפור בלעם ואתונו (במדבר כב, כג-כו). בתחילה: האתון נטתה מן הדרך "וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה". בשלב זה היה בלעם בשטח פתוח, ויכול היה בקלות להטות את אתונו לכל כיוון שירצה. בשלב השני עמד "מַלְאַךְ ה' בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה", ובלעם נמצא במקום תחום ומגביל, אך במאמץ גדול יכול היה עדיין לחזור לאחוריו. בשלב האחרון: עמד המלאך "בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול", וכאן כבר היה בלעם כלוא ותקוע במצב בו נשללה ממנו הבחירה לסטות או לשוב, והוא נאלץ לרבוץ במקום.
ניתן להבין את השלבים הללו כתהליך של השתקעות האדם בחטא. כאשר האדם מתחיל לסטות מדרך הישר הוא עדיין בשדה פתוח, ויש לו אפשרות לבצע פניית פרסה בקלות. אם הוא לא מזהה את הסטיה ולא מגיב לה, הוא מתרגל לעבירה, יכולת התמרון שלו מצטמצמת, אך יוכל לשוב בעזרת רצון איתן ומאמצים גדולים. אם יתעקש להמשיך בדרכו הוא עלול להתמכר לחטאיו ולאבד בהדרגה את הבחירה החופשית עד שיכולתו לשנות כיוון ולחזור בו תלך ותתפוגג כליל (מבוסס על הרב חנוך ארנטרוי בספרו 'קומץ המנחה').
כרקע לפרשנות זו ישנן אמרות רבות של חז"ל המתארות את השפעת היצר הרע כתהליך הדרגתי. חז"ל ציינו ש"כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר" (קידושין מ, א). לדבריהם: "כך היא אומנתו של יצר הרע: היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה, והולך ועושה" (שבת, ק"ה).
חז"ל מוצאים רעיון זה בכמה מקומות במקרא, כגון משל כבשת הרש בו נתן הנביא מוכיח את דוד לאחר חטא בת-שבע ובתיאורו "דימה את יצר הרע תחלה להלך שעובר לדרכו ואח"כ לאורח שנעשה אכסנאי ואח"כ לאיש שהוא בעל הבית|" (רש"י עפ"י חז"ל). בפרשנות לתוכחת ישעיהו תיארו חכמים את התעצמותו ההדרגתית של כוח הרע בדימוי לחוט דק כקורי עכביש, שהולך ומתעבה עד ש"לבסוף דומה כעבותות העגלה" (סוכה, נב, א).
התנהגותו של בלעם בפרשת האתון יכולה ללמד גם על דרך ההתמודדות הכושלת שמאפיינת לא אחת את מי שנופלים ברשת העבירה. בתחילה בלעם היכה את אתונו מתוך מטרה להטותה לדרך המלך, בשלב השני הוא הוסיף להכותה, אך זאת ללא כל מטרה, שכן הוא איבד את שיקול הדעת ופעל מכוח האינרציה, ולבסוף חרה אפו והוא היכה את אתונו במקל. בלעם נכנס לדפוס תגובה מסוים, והתקבע בו. הוא ראה שהמכות אינן מועילות, אך איבד כל יכולת לשנות את דרכי פעולתו.
מושגי ההתמודדות עם היצר הרע אינם ארכאיים, והם רלבנטיים מאוד לחיינו. אנו מדברים עליהם בשפה אחרת, מתמודדים עם בעיות שונות, אך העקרונות דומים לאלה שהיו נכונים לאבותינו ולרבותינו. המעברים משלב לשלב בזמננו אינם מצריכים אתון מדברת, אלא נעשים באמצעות גלישה מקוונת, שאיננה מכוונת. "רבים חללים הפילה" גלישה זו "ועצומים כל הרוגיה" של ההתמכרות למסך הקטנטן. התמכרות למסכים הפכה לבעיה רחבת היקף שמובילה לירידה בתפקוד, לפגיעה ביחסים בין-אישיים, לחרדה חברתית ולדיכאון. היא עלולה להיווצר אצל ילדים ולהתגבר בקרב נוער מתבגר בתקופת החופשה הגדולה. מבוגרים הגולשים דרך האתרים עלולים להחליק למחוזות אסורים. מראות הביש עלולים לפגוע במשפחה ולגרום עוד הרבה מרעין בישין.
תקופת הקיץ וימי החופשה הגדולה, מחייבים תשומת לב מיוחדת כדי לבלום כל הדרדרות בשלבים המוקדמים, כיוון שכל דבר מדרדר, צובר תאוצה יותר ויותר, וככל שהתגובה מתאחרת היכולת לבלום מצטמצמת. לכן אסור להיות אדישים לשינויים ולהתנהג כמו הצפרדע המתחממת לאטה. חשוב לקפוץ החוצה בזמן, לפני שיהיה מדי חם.
(בלק תשעט)
