תקוות חוט השני

הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים בָּאָרֶץ, אֶת-תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן, אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בּוֹ. וְאֶת- אָבִיךָ וְאֶת-אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ וְאֶת כָּל-בֵּית אָבִיךְ תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבַּיְתָה (יהושוע י"ב/ י"ח).
מהי התקווה והשני הנזכרים בהפטרה, ומה להם, לדרמת ריגול ולחיינו אנו?
תקווה משמעה רצון שמשהו גשמי או רוחני, יתרחש, יתגשם בעולם. תקווה משמעה ציפייה ומבט לעתיד. יש המקשרים את המילה, עם המילה 'קו', במובן של חיבור וקשר (בין הווה לעתיד למשל).
שני, משמעו צבע אדום.
הצירוף "חוט השני" – משמעו 'קו יסודי, רעיון מנחה' . הוא נשאל ללשוננו מלשונות אירופה.
על פי המילון ההיסטורי ללשון הגרמנית מאת האחים גרים – הסופר גתה הוא שיצר את הקשר בין 'חוט אדום' להוראה 'קו יסודי, רעיון מנחה'. בספרו משנת 1809, הוא מתאר את החוט האדום שנשזר בחבלי אניות הצי האנגלי כדי לסמנן כרכוש הממלכה.
" כאשר נשאל הביטוי לעברית, הוא לא נותר בתרגומו המילולי 'חוט אדום', אלא התהדר בצירוף המקראי "חוט השני". השימוש הראשון בביטוי זה בעברית, במשמעות של 'קו יסודי' נמצא בהקדמת המו"ל (כנראה י"ח רבניצקי) לקובץ המאמרים של אחד העם "על פרשת דרכים" משנת 1895: "בכל הספר יעבר כחוט השני רעיון עיקרי אחד…". (מתוך אתר האקדמיה ללשון)
עד כאן על גלגולו של ביטוי.
ואולם מה לזה ולפרשת המרגלים? ומה ניתן להקיש מן המסופר, לחיינו?
אציע שתי פרשנויות: האחת באמצעות מציאת "חוט השני" של ההפטרה והפרשה, והשנייה – תוך החלפת הביטוי "חוט השני" ב "קו אדום".
"חוט השני" – נאמנות, חסד ואמונה
שלושת מושגים אלו, מהווים לתפישתי "חוט השני" של הפרשה:
נאמנות:
משה, הוא האבטיפוס לנאמנות. "עבד נאמן" לקב"ה, ומנהיג הנאמן למונהגיו למרות הניסיונות הקשים בהם הם מעמידים אותו. עם ישראל לעומתו, נע בין נאמנות לבורא, נאמנות למנהיג, ונאמנות לעצמו.
נאמנויות נוספות (לארץ, לקב"ה), העולות בפרשה הן אלו של כלב בן יפונה ויהושוע בן נון.
אמונה בקב"ה:
"אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש אך בה' אל תמרודו…וה' אתנו…" (במדבר י"ד/ ח-ט'). משה אינו מבטיח את הארץ לעם. אמונתו בקב"ה חזקה ואינה ניתנת לשבירה, תהא המציאות אשר תהא.
חסד
מנהיגו של העם מבין כי לא מכוח עצמו העם ראוי לישועה, אלא מכוח חסדו של הקב"ה. "סלח נא לעוון העם הזה כגודל חסדך" (במדבר י"ד/י"ט).
ערך הנאמנות, האמונה והחסד, מופיעים "כחוט השני" – גם בהפטרה, וזוכים לביטוי דווקא אצל רחב (אציין כי יש מפרשים שלא ראוה באור חיובי).
אישה זו, העוסקת במקצוע שכולו חוסר נאמנות (על פי הפשט), מגלה נאמנות עזה למשפחתה, אמונה בה' : "כי ה' אלוקיכם הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" וחסד "כי עשיתי עמכם חסד ועשיתם גם אתם עם בית אבי חסד" (יהושוע ב'/י"ב).
קו אדום – גבול מוסרי
פרשת המרגלים עוסקת בגבולות. מה שלי ומה לא, מה מוכר ומה מסוכן, מהו "גבול" הניתן לחצייה ואיזה לא. הפקרת המשפחה – היא קו אדום עבור רחב. אי קבלת עול מלכות שמים היא קו אדום אצל משה. דיבת הארץ – היא קו אדום עבור כלב ויהושוע. בהיעדר קווים אדומים וגבולות, לא ניתן לקיים עולם מוסרי.
~~~
"ותקשור את תקוות השני בחלון" – רחב קשרה גם קו (חבל, חוט), גם תקווה וגם שני בחלונה. סיפורה, לתפישתי, משלב גבולות מוסריים, נאמנות, אמונה בה' ועשיית חסד.
חלונה של רחב, פותח גם לנו חלון. ע"י חיקוי הערכים הנזכרים לעיל, נהיה ראויים לזכות המוסרית על הארץ. "כי נתן ה' בידינו את כל הארץ" (יהושוע ב'/ כ"ד) .
(שלח תשעה)