בְּרִיתִי שָׁלום

קנאות היא לא בהכרח דבר רע, כפי ששלום הוא לא בהכרח דבר טוב.
בשיח האלים והרדוד השוטף את מחוזותינו, די אם נדביק לאדם את התואר 'קנאי' כדי להשחיר את פניו ולסמן אותו כאויב הציבור, ובמקביל די אם נדביק לאדם את התואר 'שוחר שלום' כדי להפוך אותו לידיד האנושות ומועמד לקבלת פרס נובל לשלום.
אלא ששיח רציני , מורכב ועמוק יותר, יגלה שפני הדברים אינם בדיוק כך. בעת שהשיח הציבורי והאינטרנטי המתלהם לא מאפשר עומק ומורכבות, הרי שלגופם של דברים ,התכונות הללו של קנאות ושלום מצריכות בירור מעמיק יותר.
קנאות איננה בהכרח דבר רע. היא מידה כמו מידות רבות אחרות. השאלה היא רק איזה שימוש עושים בה. למשל 'קנאת סופרים תרבה חכמה'. קנאה חיובית שגורמת לאדם להיות טוב יותר וערכי יותר היא קנאה חיובית.
קנאה שגורמת לאדם להיות בעל גאווה, נרגן, אלים וחסר רגישות היא קנאה שלילית.
איך נדע ונזהה מתי הקנאה חיובית ומתי היא שלילית ? המבחן הוא פשוט. יש לבחון מה המניע לקנאה ומה מטרתה. אם המניע הוא אגו אישי ומטרתה היא לפגוע באחרים- היא שלילית. אם הקנאה נובעת ממקום של ענווה וחיפוש אמת, ומטרתה ליצור מציאות חיים ערכית ומוסרית יותר, רגישה ומלאת חסד- היא חיובית.
כך גם לגבי השלום. לא כל שלום הוא חיובי כשם שלא כל קנאה היא שלילית. למשל שלום עם רוצחים, פושעים מסוכנים ופדופילים הוא לא חיובי. אין שלום עם רשעים ופושעים מהסוג הזה. לעומת זאת, שלום עם בעלי מחלוקת וכאלו שהייתה אי הבנה איתם ואפילו כעס- ועכשיו רוצים ליישר את ההדורים ולפתוח דף חדש – הוא שלום חיובי.
גם כאן המבחן יהיה אותו מבחן כמו בקנאה. מה המניע לשלום ומה המטרה. אם השלום הוא שלום מדומה הנובע מתוך כוונה לקבל פרס או מתוך כוחנות שחצנות ואגו- הוא שלום פסול. אם השלום נובע מתוך כוונה ליצור חברה מאוחדת יותר ויחסי אנוש מוסריים יותר, ועולם מתוקן יותר- זה שלום חיובי.
יש 'רודפי שלום' במרכאות, שסכנתם מרובה לחברה ולאנושות, הרבה יותר מקנאים דורשי אמת הפועלים מתוך מניעים טהורים.
קשה בעולם של שיח רדוד וסיסמאות פופוליסטיות להסביר מורכבויות. נוח לעולם להדביק תוויות ולתייג אנשים במילה אחת- ובזה כביכול להגדיר את כל מהותם.
את סוד החיבור העמוק בין הקנאות והשלום מלמד אותנו הקב"ה בכך שדווקא לפנחס הוא מעניק את ברכת השלום לדורות עולם: "לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלם".
למה דווקא לו ? כי פנחס לא קינא את קנאותו הפרטית והאגואיסטית שלו, אלא את קנאת ה'- "בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם". דווקא מתוך מנהיגות ואחריות גדולה, שבאו ממקום של ענווה ודרישת אמת וחיים מוסריים – עושה פנחס את מה שהוא עושה.
כמו כל דבר אחר בחיים – אפשר לעשות בכל חפץ ובכל תכונה ומידה דברים טובים ודברים רעים. במכונית אפשר להרוג חלילה, ואפשר לעשות חסדים. באהבה אפשר לרפא ולהעצים, אבל יש גם אהבה המקלקלת את השורה. לכל עת ולכל זמן תחת השמיים. המידות והחפצים קיימים. הבחירה היא בידינו איזה שימוש נעשה בהם.
כך גם לגבי הקנאות ולגבי השלום.
יש שלום שהוא לרועץ ויש קנאות שהיא לברכה, וההיפך.
יש זמנים של מגיפה המפילה חללים רבים, והיא מסוכנת לקיומו הפיזי והרוחני של העם- שדיבורים מתקתקים על שלום מדומה רק מעצימים את האש וגובה הלהבות. לפעמים במציאות שכזו, רק קנאות אמת הפורצת מלב אחראי ואוהב יש בכוחה לעצור את המגיפה ולייצר מציאות בריאה של שלום.
" לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלם".
(פנחס תשעט)