הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')מה גרם לנביאים לקבוע את צום י"ז בתמוז? האבל בתשעה באב מובן שכן הוא על החורבן עצמו. גם את צום עשרה בטבת קל להבין, יום זה מסמן את התחלת החורבן, אבל מה כל כך משמעותי בשלב הביניים של הבקעת חומות ירושלים? גם ארבעת האירועים האחרים שאירעו את אבותינו בי"ז בתמוז: שבירת הלוחות, ביטול התמיד, שרפת התורה והעמדת צלם בהיכל, אינם חורבנות גמורים, אלא "רק" צרות שהיוו שלבים בתהליך שלילי וחמור.
סבורני שעניינו של צום י"ז בתמוז הוא ללמדנו בדיוק עיקרון זה: החשיבות העצומה של השלבים. חורבנות לא מתרחשים ברגע, אלא בתהליך. חורבן ירושלים לא התחולל באבחת חרב אחת מהירה, אלא ידו של המשחית זמן רב היתה נטויה, ובתוככי ירושלים דבר לא השתנה, עד שהקץ הפך לבלתי נמנע. כל שלב בתהליך שהתקדם לקראת החורבן היה צריך להוות זרז (קטליזטור) לשינוי.
חורבן בית ראשון התרחש כיוון שעם ישראל לא שעה לנביאים שהתריעו על השחיתות הרב-מערכתית שפשתה, ולא שינה דבר אף משהגיעו צבאות בבל לפאתי ירושלים. בחורבן בית שני עם ישראל לא השכיל לקרוא את הכתובות שעל קיר המציאות הצבאית-מדינית או הרוחנית, ומאז שהחלה מלחמת האחים החשמונאים, שהביאה לכניסת הרומאים לארץ, מדיניותו ודפוסי התנהגותו לא השתפרו גם כשהצבאות צרו על הקיר, ואף כשהפילו את חומות העיר.
גם ההידרדרות של בני ישראל שהובילה לפעולתו של פנחס ולצל"ש שקיבל בפתיחת פרשתנו משקפת תובנה דומה. הידרדרות זו מתוארת במדרש כתהליך רב-שלבים: תחילה, "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים", ויחל להתעסק בדברי שטות. לאחר מכן נהו הגברים לשוק גדול של בגדי מותגים, בו המוכרות הציעו הנחות אישיות עם כפל מבצעים. בשלב הבא הוזמנו הגברים לשתות יין משובח, ממנו עברו לפיתוי מיני של בנות מואב, ובאמצעותו שוכנעו לעבוד עבודה זרה ואף לכפור בתורת משה (סנהדרין קו, א). כל שלב צריך היה להדליק נורות אדומות, אבל בני ישראל לא השכילו להבחין בכך שהם בתהליך של הידרדרות בשלבים.
כאן מגיע החידוש הגדול של פנחס. דרכה של הידרדרות להתרחש בהדרגה, אבל כדי לבלום אותה צריך בדרך כלל לבצע אקט חד, חזק ומהיר. מסופר על פיקאסו שעמד פעם על מגדל מים ללא גדר ומעקה, וצייר. עודו שקוע בציור הלך לאיטו לאחור כדי לבחון את ציורו ממרחק, ומבלי משים היה כפסע מליפול מקצה הגג. ידיד שהיה שם אתו תפס את הצבעים וזרק אותם על הציור. פיקאסו נבהל, ננער והסתער קדימה בצעקות על אותו ידיד, אך מיד הבין שהלה הרס לו את הציור, אבל הציל את חייו.
עקרונות אלה נכונים בחיי הפרט כמו גם בחיי הכלל. הזכרנו בשבת שעברה כיצד תהליכי התמכרות מסוכנים נוצרים בתהליך הדרגתי, והדבר מסכל התערבות בעוד מועד. גם בענייני בריאות הגוף, עלולות הבעיות להתפתח באופן איטי והדרגתי, והאדם נמנע מלטפל בהן בעוד מועד, ומתעורר רק כשהסימפטומים מחמירים ואיתם גם המחלה. בדומה לכך גם בתהליך הידרדרותה של חברה אנו למדים מהפרשה כמו גם מתהליכי החורבן שתופעות מדאיגות מתפתחות בהדרגה, והציבור עלול לשים לב אליהן רק כשהן כבר חמורות, וכמעט בלתי ניתנות לעצירה. לכן חובה לזהות את הדינמיקה המתרחשת בעוד מועד, ולעתים יש צורך בפעולה חדה ואף קיצונית כדי לבלום אותה.
ההבנה שההיסטוריה מתקדמת באופן תהליכי ורב שלבי ולא בהתפרצויות פתאומיות אינה נוגעת רק לאירועים שליליים דוגמת החורבן אלא גם לשינויים לטובה דוגמת הגאולה. זהו החידוש האמוני והאידיאולוגי הגדול של הציונות הדתית בתפיסת מושג הגאולה ובהבנת קורות עמנו בדורות האחרונים. איננו מתמקדים עוד בציפייה למשיח שיופיע פתאום אלא מאמינים בתהליך ארוך ורב תהפוכות שבעז"ה יוביל בהדרגה לסוף הטוב.
(פנחס תשעט)
