ארזתם לבד?

מכירים את אלו שטסים לחו"ל ואחר כך אוהבים לדבר על זה? מה זה לדבר, לחפור על זה! הם יישבו אתכם לארוחת שבת ויפרטו באופן מדויק את כל המסלולים שעשו, כל עמק וגיא יקבלו מקום של כבוד, כל שכיית חמדה קטנה או בית קפה ציורי יקרמו עור וגידים דרך התיאורים הבהירים, הם יישברו שיניים בניסיון קלוקל להגות את שמות הערים והכבישים במבטא המקומי ויציינו את המאכל הפופולרי בחבל הארץ המדוברת.
בשבילם זה לחוות מחדש את הטיול.
בשביל המאזינים, זה כבר ניתן לפרשנות.
חלקם אוהבים לשמוע כל מילה, לא מפספסים אף פרט, כאילו הם עומדים להיבחן בבגרות עוד שניה על המסלול של החבר.
אחרים ינסו לדלות פיסות מידע עסיסיות ומעניינות מבין השורות שיוכלו להפוך למנה טריה של רכילות.
ויש את אלו, (הקבוצה החביבה עלי),
שפשוט היו רוצים לומר: "בחייאת ראבאק, תשלח לנו אלבום תמונות בוואטסאפ ואנחנו כבר נבין לבד".
בפרשה השבוע, מונים את כל מסעות בני ישראל, 42 במספר.
זה כבר היה מצריך ערב שלם כולל הקרנת שקופיות והסבר סימולטני.
מה הסיבה שכל כך חשוב לעשות סקירה שכזאת לאחור? הרי אין שום דבר מיותר שנכתב בתורה.
מבלי להיכנס לפרשנים, ניסיתי להרהר בנושא וקצת להבין.
כנראה שהתשובה היא ברמה ההוליסטית.
בני ישראל עומדים בפני פרק חדש בחייהם. לפני שנכנסים לפרשיה חדשה, תמיד עדיף לעשות "ריוויינד" קצר לאחור, להיזכר בכל הצעדים שנעשו, ללמוד מהם, להתמלא מהם ולהמשיך הלאה.
זה אומר שציון המסעות הוא דווקא לא אקט של "שואו-אוף" מקראי.
אלא יותר" קלואוז'ר".
וסלחו לי על המושגים הלועזיים, אבל בשפה הפסיכולוגית יש משמעות עמוקה וחשובה ביותר ל"קלואוז'ר".
אם אנחנו רוצים להתקדם בחיינו, עלינו לסגור סיפורים ישנים.
למצות את המסעות, ויותר מכך, להבין את המשמעויות.
בנוסף, בתוך כל הרשימה הארוכה, מתחבא לו סימן דרך חשוב, ציון מאורע משמעותי.
בפרשה שלנו זהו מות אהרון. לא סתם הוא מוזכר, יש לאירוע השלכות עתידיות.
ואם נחזור לרגע להשוואה לטיול המסופר, שימו לב שתמיד מתרחש איזשהו אירוע, שזז הצידה לרגע מהמסלול הקבוע.
הילד חטף חום באמצע הטיסה, פגשנו את השכנים ממול בכיכר עם המזרקה, ויש המהדרים ומציינים חנות בוטיק מעלפת שגילו במפתיע.
כל אחד ונקודת הציון שהשפיעה עליו.
אז בפעם הבאה שאתם נוסעים או יוצאים למסע, תזכרו, לכל חוויה יש משמעות. תנסו לחוות יותר ולספר פחות. להיות ברגע ולא סתם לבהות.
ואז אולי תרגישו שלא צריך כל כך הרבה מילים, לפעמים מספיקה תמונה אחת שרואים בה הכל על הפנים.
נא להדק את החגורות, תכף ממריאים.
(מסעי תשעט)