אחים בלב ובנפש

שני מפקדי אוכלוסין מתוארים בפרשתנו. האחד, המפקד הכללי של ישראל, שבמהלכו נפקדו כל זכר מבן עשרים שנה ומעלה. השני, המפקד של שבט לוי, שבמהלכו נפקדו כל זכר מבן חודש ומעלה. משימת המפקד של הלווים הוטלה על משה בלבד. אולם בפסוק המסכם נאמר: "כָּל פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל-פִּי ה' …".  ותמוה הדבר, שכן אם  משה ואהרן פקדו ביחד את הלווים, מדוע כתוב ביחיד: 'פָּקַד' במקום – 'פקדו'? זאת ועוד, מפסוק אחר לומדים אנו, שמשה הוא שפקד את הלווים ולא אהרן: " וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה… פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי …". אם כן,  נראה כי המילה 'ואהרן' שבפסוק שלפנינו מיותרת, שהרי כאמור הפסוקים מלמדים שמשה לבדו פקד את הלווים.  כל המתבונן בפסוק שבחומש יזהה "חמש נקודות" המנוקדות מעל המילה "ואהרן".  מילה זו היא אחת מעשר מילים, שנוקדו בתורה במסגרת מפעלו של עזרא הסופר, בראשית ימי הבית השני . וכך אומר המדרש (במדבר רבה פרשה ג): "וי"א למה נקוד? אלא כך אמר עזרא: אם יבא אליהו ויאמר למה כתבת אותן, אומר לו כבר נקדתי עליהם. ואם יאמר לי יפה כתבת, כבר אמחוק נקודותיהן מעליהן".

לאמור, עזרא הטיל ספק בצורך לקיים את הנוסח זה, ועל כן סומנה המילה בנקודות על-מנת להדגיש את הספק והפקפוק בכתיבת המילה "ואהרן". אולם, מה היה האינטרס להוסיף את שמו של אהרון למרות שלא היה שותף לכאורה במפקד? תשובה לכך ניתן למצוא בדבריו של רבי יצחק ב"ר יהודה הלוי בספרו "פענח רזא":

"אשר פקד משה ואהרן נקוד על אהרן לומר כאלו היה טעות כאן, משה לבדו צוה הקב"ה פקוד את בני לוי ולא כפקודי בני ישראל, שעליו אמר לו תפקדו אותם אתה ואהרן, ומשה חלק לו כבוד ונטלו עמו גם בזה".

לדבריו, הואיל ואהרון היה שותף למשה במפקד הכללי של ישראל, ביקש משה לפרגן  לאחיו הבכור וצירף אותו כשותף מלא גם על מפקד הלווים. כבר מהרגע הראשון, שהוטלה על משה המשימה לגאול את ישראל ממצרים במעמד הסנה, הוא פרגן לאהרון אחיו הבכור וחשב שהוא מתאים וראוי יותר ממנו לשליחות. גם מאוחר יותר כאשר משה נוכח לדעת, שאהרון ובניו זוכים בכהונה ומנגד, בניו שלו נותרים ללא תפקיד, עינו לא צרה באחיו הבכור, והמשיך לפרגן לו. זו דוגמא אישית של שני אחים מנהיגים, השומרים על קשרי אחווה ללא כל קנאה – אחים בלב ונפש.

(במדבר תשפ"א)