מערכת שבתוןהרב יעקב אריאל
הרב הראשי לרמת גן
כן, למרות שבשמות שונים כונה חג השבועות: חג הקציר, חג הביכורים, עצרת. ודווקא 'זמן מתן תורתנו' לא הוזכר במפורש בתורה. אומנם לפי המתואר בפרשת יתרו 'בחודש השלישי…ביום השלישי'…מתן התורה היה בשבועות, אולם התואר 'מתן תורה' לא ניתן לחג בתורה. גם מקומו של הר סיני לא נחקק בתודעת האומה. וחוץ מאליהו הנביא ורבה בר בר חנה לא ידוע לנו על יהודים אחרים שעלו לרגל להר סיני. כל זאת למרות שהתורה הזהירתנו במפורש:
"השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח…ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני י"י א-להיך בחורב".
הרמב"ם לא מנה מצוה זו במניין המצוות (ואכן הרמב"ן השיגו). למרות שהוא עצמו רואה במעמד הר סיני את הבסיס העיקרי לאמונה בה' ובתורתו. ובאגרת תימן הוא עצמו מזהיר על כך:
"חזקו ואמצו והשענו על הפסוקים האלה…שתתחזק האמונה חיזוק שלא ישנהו…שלא יחזיקו בדת האמת אלא הזרע הטהור והנקי…והם האנשים שעמדו אבותם על הר סיני, ושמעו הדבור מפי הגבורה, וקבלו על עצמם המעשה והקבלה ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע! וחייבו דבר זה עליהם ועל הבאים אחריהם….כל מי שעמד על הר סיני…הם ובניהם ובני בניהם עד עולם…וכל מי שנטה מדרך הדת הנתונה במעמד ההוא אינו מזרע האנשים ההם. ולא עמדו אבותיו על הר סיני!"
אולם היא הנותנת. מעמד הר סיני אינו חד-פעמי. התורה אינה תלויה בזמן, במקום, או במעשים מסוימים בלבד. בכל מקום בו לומדים תורה, בכל מעשה בו מקיימים תורה, בכל עת ובכל שעה, אנו לא רק זוכרים את מעמד הר סיני שהיה, אלא ממשיכים אותו עתה. 'ברוך אתה ה' נותן התורה' – כאן ועכשיו, ולא רק 'נתן' בעבר הרחוק אי שם במדבר סיני.
'משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים…' וכן הלאה. זהו רצף בלתי פוסק, מסיני ועד היום. כאשר אנו מיישמים את עקרונות התורה בחיי המעשה שלנו, במחשב ובפלאפון, בטרקטור ובמטוס, במשפט, בצבא ובמשטרה, אנו מחוברים לאותו מעמד רצוף שלא פסק מאז ועד עתה. 'קול גדול ולא יסף' – לא הפסיק. כחוט השדרה הנמשך ברצף מהמוח עד קצה הגוף ומזרים חיים לכל האברים. ניתוקו משתק את הגוף.
'זאת התורה לא תהא מוחלפת' עקרונותיה נצחיים. באמצעות מסורת רצופה של תורה שבע"פ, הנמסרת איש מפי איש, מדור לדור, היא ניתנת ליישום בכל תנאי החיים הדינאמיים והמשתנים, בכל מקום ובכל זמן ובכל מצב. תורתנו, תורת חיים, אינה אוסף מקרי של מנהגי פולקלור, שאדם או קבוצה, בוחרים להם בצורה סלקטיבית לפי גחמותיהם ונוחיותם. זו הלכה. כשמה כן היא. היא הולכת ונמשכת באופן רציף, מרב לתלמיד מדור לדור מסיני ועד ימינו. כל המערכת ההלכתית היא בעצם 'הלכה למשה מסיני' אומנם תמיד יש בשוליים תופעות של התנתקות, כשם שבכל עומס בכביש הראשי יש העוקפים בשוליים. מי שעושה כן, עובר, אולי שלא באשמתו, על מצות התורה 'השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח…ופן יסורו מלבבך… יום אשר עמדת… בחורב'.
בימינו, כשחזרנו לארצנו אחרי גלות ארוכה, ואנו מרחיבים את דרך המלך של התורה גם לחיי הציבור הממלכתיים, באופן זמני גם השוליים רחבים, עד שתיגמר סלילת הכביש הרחב. אך הנוסע בהם נוהג בצורה מסוכנת, הוא לא רק עובר על החוק, הוא עלול להידרדר, חלילה. קול השופר המהדהד עדיין באזננו מהר סיני בא להזהיר אותו לשוב אל דרך המלך הרצופה מסיני.
השם 'חג הקציר' מבטא אל נכון את המשמעות העמוקה של 'זמן מתן תורתנו'. דווקא הקציר בשדה, למחרת החג הקצר , ועמו כל חיי המעשה שבהם אנו מיישמים את התורה יום יום, מדגיש את מתן התורה האמיתי:
'ובקוצרך את קציר ארצך לא תכלה את פאת שדך …לעני ולגר תעזוב אותם..'.
(במדבר תשעח)
