הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)"…מכאן שנו רבותינו בשלשה דברים ניתנה התורה: באש ובמים ובמדבר, באש – שנאמר (שמות יט) והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד, במים- שנאמר (שופטים ה) ה' בצאתך משעיר בצעדך וגו', במדבר – שנאמר במדבר סיני לאמר, ולמה נתנה בשלשה דברים אלו לומר לך מה דברים הללו חינם לכל באי עולם אף התורה חינם לכל באי עולם שנאמר 'הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב', במדבר סיני- למה במדבר סיני? אלא כל מי שאינו עושה עצמו הפקר במדבר אינו יכול לקנות את התורה לכך נאמר במדבר סיני" (תנחומא במדבר ז) –
מה מאפשר מדרש זה לחולל בתוכנו ? להפנות את תשומת לבנו למכנה המשותף שבו תורה נקנית, ובד בבד לשלוש תנועות הכרחיות. המכנה המשותף שמדגיש המדרש הוא "אף התורה חינם לכל באי עולם", לאמור: היא פתוחה לכל, מונחת על שולחן הלומדים, וכל אחד משתתף בלימודה. אפשר שבתקופות היסטוריות מסוימות היא הייתה נחלת שכבה צרה של כוהנים או שותפי סוד, אולם למן ימיו של עזרא הסופר, שהוציא אותה לרחובה של עיר וקרא אותה בשום שכל בפני כולם – היא הפכה לנחלת הכל. הרחבת מעגל לומדי התורה שנעשתה בשנים האחרונות, ובעיקר בעולם הנשים ובעולם 'בעלי הבתים', מבטאת היטב את העובדה שאין תנאי עקרוני מקדים שיש להזדקק לו כדי להיות זכאי להיכנס לעולם תלמוד התורה, ולהשתתף בסערה הגדולה שהוא יוצר.
ובד בבד, יש צורך בשלוש תנועות ייחודיות. ראשונה בהן היא האש – הצורפת, המלבנת, המסעירה, התובענית והמתלהבת. תורה ניתנה באש הקוראת לכל הבא בשעריה לא לראותה כידע אקדמי בלבד, ולא להתייחס אליה כפונה אל התודעה האינטלקטואלית בלבד, כי אם להציף בכל עת את השאלה – היכן מה שאנו לומדים נוגע בנו, משנה אותנו, מלהיב אותנו, מדליק בנו שלהבת פנימית, ומעורר להפצת אור וחום סביבנו. יש נושאים שיותר, יש שפחות, אולם קומה נוספת לכל לימוד צריכה להתרכז בשאלת הצתת האש שתורה זו הביאה בכנפיה.
שניה בהן הפוכה בכיוונה. ההתלהבות והאש יכולים גם להשכיח את מגמתה של התורה להרוות את צימאונם של בני אדם, להיתפש בעיניהם כמים קרים על נפש עייפה, לזרום עימם כמי השילוח ההולכים לאט, ולאפשר למצוא את החן שבה. צריך להיזהר מבעירה מתמדת שעלולה לשרוף את היסודות האנושיים הפשוטים ביותר, ולהפוך את אוהבי התורה למציתי אש מחלוקת מתמדת, ולמותירים אדמה חרוכה במקומות שבהם הם פועלים. דימוי התורה למים קרים חיוני כל כך לתמונה הכוללת של תלמוד תורה של קיומה.
והשלישי – המסע במדבר שעליו אנו מתחילים לקרוא בפרשת השבוע הוא הצורך החיוני לעשות עצמך כהפקר. כהפקר – מול הגילוי הא-לוהי הגדול, המלמד שלא כל מה שאנו חושבים ולא כל מה שקיים בתוכנו צריך להמשיך להיות שם, ולעתים תובעת מאתנו התורה לפנות מקום לגילויים שבאים מעולם אחר; לעשות עצמך כהפקר מול אחרים – שלא להיות מלא מעצמך, ויודע כל, ובעל עמדה לא קשובה לאפשרויות אחרות; לעשות עצמך הפקר – מול עצמך, שחש בכל עת את החיוניות הגדולה דווקא בהימנעות מגאווה ממלאת כל, והיפתחות לכך שבמקום בו אדם מקשיב ומקבל – נפתחות האפשרויות החדשות למסע במדבר. שבת שלום וחג שמח.
(במדבר תשעח)
