הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)חג השבועות הקרב ובא התקבע במסורת ישראל כחג מתן תורה. מסורת אחרת שהתקבעה היא לקרוא את מגילת רות בחג זה. לכאורה, אין קשר בין מעמד הר סיני לסיפורן של נעמי ורות בשדות בית לחם, סיפור שכמעט שלא מוזכרות בו מצוות ובוודאי שלא תלמוד תורה. אבל ההלכה קשרה ביניהם. הנה, כך כתב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (יג, א-ב):
"בשלושה דברים נכנסו ישראל לברית: במילה וטבילה וקרבן. מילה היתה במצרים… וטבילה היתה במדבר קודם מתן תורה… וקרבן כשנאמר: 'וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות..'. וכן לדורות, כשירצה הגוי להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה, ויקבל עליו עול תורה, צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן. ואם נקבה היא טבילה וקרבן, שנאמר: 'ככם כגר' – מה אתם במילה וטבילה והרצאת קרבן, אף הגר לדורות במילה וטבילה והרצאת קרבן".
ההנחה המוטבעת כאן היא שמעמד הר סיני לא היה רק אירוע של מתן תורה, אלא גם אירוע של גיור המוני עבור כלל עם ישראל. מכאן נלמדה דרך הגיור לדורות: אם מדובר בזכר, עליו לעבור מילה, טבילה וקורבן, ואם מדובר בנקבה די לה בטבילה ובקורבן. כיום, בהיעדר מקדש, יש לנו רק מילה וטבילה, וכשייבנה בית המקדש יביאו המתגיירים את קורבנותיהם (שם). קל מעתה להבין את הקשר של חג מתן תורה לסיפורה של רות המואבייה, אשר הצטרפה אל עם ישראל ואף התחתנה עם אחד מחשובי הדור.
אם כך הוא הדבר, ומעמד הר סיני הוא המודל של תהליך הגיור, יש ללמוד ממנו את הכלל הבא: מעמד הגיור איננו מעמד שבו המתגייר צריך לדעת את כל התורה. הרי גם עם ישראל, בעומדו למרגלות הר סיני, לא ידע אז את כל התורה. הוא עוד לא שמע אותה בכלל. יעברו 40 שנה עד שהוא יקבל את כל המצוות – מספר שמות ועד דברים.
מבעד לעננת הבחירות לרבנות הראשית, יצא כעת גם מכרז למילוי התקן לראש מערך הגיור. כרגיל, הפוליטיקה בוחשת שם
אם עם ישראל לא קיבל את כל התורה במעמד הר סיני, מה כן אירע שם? במעמד הר סיני עם ישראל הביע את נכונותו להיכנס לברית עם א-לוהים ולקבל את התורה. על זה הוא אמר "נעשה ונשמע", בלשון עתיד. בנוסף לכך, עם ישראל קיבל שם את היסודות הבסיסיים ביותר של התורה, הם עשרת הדיברות. רק לאחר הסכמת העם וקבלת הדיברות עלה משה אל ההר, לשהות שם במשך 40 יום לקבל עוד מצוות ולהוריד את הלוחות. מאז, המשיך לקבל מצוות עד השלמת מתן התורה בסוף שנת ה-40.
אם כן, כך גם צריך להיראות תהליך הגיור. במעמד הגיור לא צריך להיות מצופה מהמתגייר לדעת את כל המצוות ובוודאי לא את כל פרטי ההלכות. בתהליך גיור המתגייר צריך להראות רצינות בדבר כוונתו להיכנס לברית עם העם ועם א-לוהים, לקבל תורה בעתיד, ולדעת את היסודות של היהדות בדבר האמונה בא-לוהים, איסור עבודה זרה, מנוחת השבת, כיבוד הורים והחובות שבין אדם לחברו.
בלשון הרמב"ם יש להודיע אותו "עיקרי הדת, שהוא יחוד השם ואיסור עבודה זרה, ומאריכין בדבר זה. ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ואין מאריכין בדבר זה" (הלכות איסורי ביאה יד, ב). מכאן ואילך, על הגר לצאת לתהליך למידה ארוך שנים, שבו יכיר יותר מצוות ויקיימן, אבל זאת בהיותו כבר יהודי. בדיוק, אגב, כמו שכל אחד מבני ישראל לומד כל העת לאורך כל ימיו את הלכות התורה. אין מי שיודע לקיימן באופן מושלם בראשית חייו.
האם זה מה שקורה היום בבתי הדין לגיור? כרב קהילה, זכיתי ללוות לא מעט מתגיירים אשר התארחו אצלנו. הסיפורים ששמעתי מהם היו מסמרי שיער. המתגיירים היו מתארים כיצד היו נבחנים בבית הדין על פרטי הלכות בתפילה ובשבת, שלא בטוח שיהודי-דתי היה יודע לענות עליהן. בית הדין היה דוחה ומעכב אותם וגורם לגרירת התהליך על פני חודשים רבים ואף שנים. עוד סיפרו לי שבית הדין דרש ששלושת הדיינים יסכימו על הגיור בפה אחד. משמעות הדבר: דיין אחד היה יכול לעכב את כל הגיורים. זאת, נזכיר, בשעה שישנם מאות אלפי אזרחים במדינה שאינם יהודים על פי ההלכה.
מבעד לעננת הבחירות לרבנות הראשית יצא כעת גם מכרז למילוי התקן לראש מערך הגיור. כרגיל, הפוליטיקה בוחשת שם. חג השבועות מבקש מאיתנו לא הרבה: למנות לשם אדם שבסך הכל ידע לקיים את ההלכה כפשוטה, בלי לחפש כיצד להכביד על הבאים בשערי בתי הדין שלא לצורך.
