פתיחת פי האתון של בלעם נחשבת לאחד הניסים המוזרים יותר בתנ"ך. קל לנו לתאר לעצמנו מטה שהופך לנחש או ים שנבקע, אבל שאתון תתחיל פתאום לדבר? קשה להאמין! לא במקרה פירש הרמב"ם שפרשיית האתון והמלאך התרחשה בחלומו של בלעם ולא במציאות. אולם חז"ל אכן ראו בכך נס יוצא דופן, ואף אמרו שפי האתון הוא אחד הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות (אבות ה, ו). אילו מדובר היה בחלום בלבד, איזה צורך יש "לברוא אותו" בששת ימי בראשית?
אולי ההסבר לפרשיה מוזרה זו נעוץ באותה משנה. "בין השמשות" הוא זמן המעבר מיום ללילה, שאינו שייך באופן מובהק לאף אחד מהם. זהו הערב, שנקרא כך משום שבו מטשטשים הגבולות הברורים ומתערבבים. סדרת טלוויזיה מפורסמת, ששמה הפך למושג, היא "איזור הדמדומים". הפרקים בסדרה זו מציגים סיפורים מוזרים, משונים ומפחידים, החורגים מהמציאות הרגילה, ומערערים את תפיסת העולם המקובלת. במונולוג הפותח את העונה המקורית של הסדרה נאמר:
"ישנו מימד חמישי מעבר למה שידוע לאדם… זהו שטח הביניים בין אור לחושך, בין מדע לאמונה טפלה, והוא נמצא בין הבור של פחדי האדם לפסגת הידע שלו. זהו מימד הדמיון. זהו התחום שאנו קוראים לו איזור הדמדומים".
"בין השמשות" הוא אם כן אותו איזור הדמדומים, המקום שאינו מציית לכללים הרגילים של הטבע וההיגיון. ישנה המציאות הרגילה, המתנהלת לפי חוקי טבע קבועים וצפויים מראש, שמדי פעם עשויים להתחולל בה ניסים, אבל עדיין במסגרת המערכת המוכרת; וישנה מציאות שמעבר לה, מציאות שאינה כפופה לשום חוק או היגיון אנושי, ובה הכל יכול לקרות. הדברים המנויים באותה משנה, וביניהם פי האתון, שייכים לאותו איזור דמדומים מוזר ומפתיע.
חשוב לתורה ללמד אותנו על כך, כדי להוציא אותנו מהקיבעון המחשבתי הרואה בעולם החוקי והמסודר את המציאות היחידה. מי שתופס את חוקי הטבע כגורמים מוחלטים השולטים במציאות, מגביל בהכרח את כוחו של ה' ו"מרשה" לו לפעול רק בכפוף להם. אולי גם ינסה להכריח את ה' למלא את רצונו, כמו בלעם. איזור הדמדומים מלמד אותנו שה' אינו כפוף לשום חוק, וברצונו ישנה בקלות גם את המציאות הבסיסית ביותר. אמונה בה' פירושה שהכל, כולל הכל, יכול לקרות.
(פנחס תשעח)
איזור הדמדומים
השארת תגובה