הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)סדר הוא הבסיס לקיומו של העולם. אלמלא קיומם של חוקי טבע מסודרים ומדויקים, לא יכול היה היקום להתקיים. ישנן דרישות מאד מאד מפורטות ומדויקות שחייבות להתמלא כדי שיוכלו להתקיים חיים ביקום, ואילו היה היקום חורג מהן ולו בקצת, לא היינו נמצאים כאן עכשיו. ככל שעוסקים ביצירות משוכללות יותר, כך גדלה חשיבותו של הסדר: פטיש או כד אפשר לעשות גם "בערך", אבל כשבונים חללית, כל סטייה מילימטרית מהסדר יכולה להיות הרת אסון.
וכמו שהעולם מתנהל בצורה מסודרת, כך גם האדם נדרש להשליט סדר באורחות חייו. המהר"ל כתב במקומות רבים שהתורה היא סדר העולם, והוראותיה הן ההדרכות כיצד להתנהל בהתאם לסדר הזה. זהו למעשה אחד הרעיונות הבסיסיים והחשובים ביותר: יש "נכון" ו"לא נכון" בכל דבר, דרך נכונה לעשות דברים ודרכים שגויות לעשות אותם. לא מדובר רק בשיקולי תועלת, במבחן התוצאה. יש דברים שאינם גורמים נזק, ויכולים אף להיות נעימים ומועילים, ובכל זאת אין זה נכון לעשות אותם. כללי הנימוס למשל הם מערכת שמנסה להשליט סדר בהתנהגות האנושית כך שתהיה "נכונה", והיא מכילה כללים רבים שלא ניתן למצוא בהם תועלת כלשהי פרט לתחושה הברורה ש"כך ראוי להיות". גם בתחום המוסר חלים כללים שאינם מבוססים תמיד רק על תועלת, והמתח בין שיקולי תועלת לבין צווים מוסריים מוחלטים עומד בבסיסם של הקונפליקטים המוסריים הגדולים ביותר. כך למשל ההתנגדות הרווחת לנישואין חד מיניים או לערעור מוסד המשפחה המקובל נובעת בין היתר מהתחושה שיש בכך משהו לא נכון, חריגה מהסדר הראוי. יש צורה בה הדברים צריכים להתנהל, ואין לחרוג ממנה גם אם למראית עין אין בכך כל נזק. כמובן שהדבר מזמין שאלות, מי קובע מהו אותו סדר, מה ניתן לשנות ומה לא; ליהודי לפחות יש תשובה ברורה בנושא – הקב"ה הוא שקבע את הסדר באמצעות התורה, כפי שקבע את חוקות השמיים והארץ, וכפי שלא ניתן לשנות את אלה, כך לא ניתן לשנות גם את אלה.
בכל חברה אנושית יש סדרים, אולם היהדות קובעת סדרים גם לאדם הפרטי, גם כשהוא בינו לבין עצמו בחדרי חדרים. בשכבו ובקומו, במאכלו ובשתייתו, ביחסיו עם אנשים אחרים, עם החי הצומח והדומם – תמיד ישנן הוראות מה נכון ומה לא, איך לסדר את הדברים כמו שצריך. אפילו לקשירת שרוכי הנעליים ולהתנהגות בבית הכסא יש סדרים. ההקפדה הזו על פרטים יומיומיים היא יוצאת דופן למדי בעולם הדתות; דמיון אליה ניתן למצוא בעיקר בתורה הקונפוציאנית, הדוגלת גם היא בעיקרון ה"לי", לפיו חשוב להקפיד על טקסים וסדרים נכונים בכל דבר. "אם המחצלת לא ישרה, המאסטר לא יישב" – זוהי אחת האמרות הקונפוציאניות, המבטאת את החשיבות שבעשיית הדברים לפי הסדר הנכון.
באופן פרדוקסלי משהו, דווקא החברה המערבית העכשווית, שמודעת כל כך לחשיבותו של הסדר בכל הנוגע למדע וטכנולוגיה, נוטה לזלזל בו בכל הנוגע לחייו הפרטיים של האדם ובמידה רבה גם לחברה. במקום העיקרון "סדר חייב להיות", העיקרון הבסיסי המנחה אותה הוא "חיה ותן לחיות". הסדר מצטמצם לאותם כללים ההכרחיים לקיום החברה, ובכל השאר שוררת הפקרות גמורה. יכול האדם לעשות ככל העולה על רוחו, בלי שום כללים, הוראות או הדרכה לכיוון כלשהו, כל עוד הוא לא מפריע לאף אחד. לצורת חיים כזו יש אולי יתרונות, אבל גם חסרונות משמעותיים: בהעדר סדר מתחזקים בהכרח התוהו והאנרכיה, שמובילים לניוון ולהתפוררות החברה, כפי שניתן לראות כיום באירופה. גם ברמה האישית, הסדרים והכללים עוזרים לאדם לחוש יציבות וביטחון ולנהל את חייו בצורה טובה, בזמני שגרה כמו בזמני משבר. חופש הוא דבר טוב, אבל מומלץ להשתמש בו כדי לשמור על הסדרים ולא להפך.
(פנחס תשעו)
