ד"ר יצחק קניגסברגחג השבועות נקבע כחג מתן תורה, אף על פי ששם זה אינו מוזכר בתורה. חז"ל הצמידו שם זה למגוון שמות החג: חג הביכורים, חג הקציר וחג השבועות. הסיבה לכך היא שבניגוד לשאר הרגלים והמועדים שבהם חלק מהמצוות היו תלויות בהיות בית המקדש עומד על תילו וחלקן האחר לא היו תלויות בכך, בחג השבועות כל המצוות היו תלויות בבית המקדש. המצוות התלויות בבית המקדש היו בעיקר קשורות בהקרבת קרבנות. המצוות שאינן תלויות בבית המקדש הן: אכילת מצה, והגדת לבנך, איסור חמץ – בפסח, סוכה וארבעת המינים – בסוכות, שופר – בראש השנה ועינוי הנפש – ביום הכיפורים. בשבועות היו כל המצוות קשורות במקדש: הקרבת שני הלחם בתום שבע שבועות תמימות מפסח ותחילת הבאת הביכורים.
חג השבועות נקבע לפי: "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה: וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱ לֹהֶיךָ". על פי החישוב הזה יוצא שחג השבועות יוצא בו' סיון (החודש השלישי). בני ישראל הגיעו להר סיני בחודש השלישי: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי". לאחר דיון ובירור נקבע שיום מתן התורה חופף את יום החמישים לספירת העומר, הוא חג השבועות, וכך יצא שצביון היום הוא בלימוד התורה.
בקביעה זו התעוררה שאלה מהותית. הלא ידוע שללימוד התורה אין זמן קבוע לפי שנאמר: "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" ומשום כך לא מוזכר חג כזה בתורה, ואיך קבעו חז"ל זמן למצווה זאת?!
התשובה היא שחז"ל קבעו "זמן מתן תורתנו", כפי שמופיע בסידור התפילה, כזכר לאותו מעמד נורא הוד בהר סיני ולא
כ"זמן לימוד תורתנו" שנמנה על הדברים שאין להם שיעור.
מה ניתן ללמוד מהביטוי "והגית בו יומם ולילה" שנאמר ליהושע (א'): "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל"?
התשובה היא: "אמר ר' יונתן: פסוק זה אינו לא חובה ולא מצוה אלא ברכה" (מנחות צט',ב'), שהרי אין לסמוך מצווה מן התורה על פסוק המופיע בנביאים או בכתובים.
פירוש מקורי לביטוי: "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" ניתן למצוא בסיפור הבא: בצאתי מבית הכנסת בפרשת חקת, שבה הרב דיבר על הפרדוקס של אפר פרה אדומה שמטמא את הטהורים (שעוסקים בהכנתה) ומטהר את הטמאים, פגשתי במתפלל חדש שסיפר לי על עיסוקו בהכנת בשמים. אמרתי לו שאני מקנא בו, כי אצלי במעבדה אין הריח נעים. להפתעתי הוא אמר כי גם אצלו המעבדה מסריחה, עד כי בני ביתו קובלים על כך בשובו הביתה, כי זאת יש לדעת: התרכיזים שמהם מכינים את הבשמים הם מסריחים. רק לאחר מיהול תרכיזים אלה בממיסים שונים הם מפיצים ריח ניחוח למתבשם מהם. לשמע הדברים אמרתי לו בהתרגשות: "זאת התשובה לפרדוקס אפר הפרה האדומה! אפר הפרה האדומה הוא התרכיז, וכל המתעסק איתו נטמא (בדומה למתעסק עם תרכיז הבושם המסריח), אך כשמוהלים את האפר עם מים חיים לצורך הזאה, הוא מטהר את הטמא (בדומה לתהליך ההתבשמות לאחר מיהול התרכיז)".
זאת הייתה דוגמא של הגות בתורה במצוות אפר פרה אדומה בזמן הדיון על הכימיה של הבשמים בבחינת: "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה".
את זאת יוכלו לקיים עורך הדין בזמן עבודתו, בהגותו בדיני המשפט העברי, הרופא בנושא "ורפא ירפא", החקלאי במצוות התלויות בארץ וכל אדם בתחום עיסוקו, בכדי ליישם את התורה כ"תורת חיים" בכל שטחי החיים.
(במדבר תשסז)
