הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)מספר שמות לחג השבועות; אחד מהם, חג מתן תורה – לפי המסורת ביום זה ניתנה התורה ועל כן נקרא גם בשם "חג מתן תורה" (יומא דף ד' ע"ב) ויש לו ביטוי בהלכות החג ובמנהגיו. מנהג מפורסם לאכול בחג השבועות מאכלי חלב, מנהג זה מובא בשולחן ערוך "ונוהגים בכמה מקומות לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות" (או"ח סי' תצ"ד סעי' ג'). טעמים רבים הובאו למנהג, מהם על דרך הפשט, מהם על דרך הרמז (ראשי תיבות וכדו'), מהם על דרך המוסר ומהם על דרך הסוד. הטעמים המפורסמים יותר למנהג הם:
א. חג השבועות הוא חג מתן תורה, וכיוון שהתורה נמשלה לחלב, שנאמר: "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים, ד', י"א), נוהגים באכילת מאכלי חלב.
ב. בשבועות ניתנה התורה, ובמתן תורה הוזהרו בני ישראל על כל התורה, איסור נבלה ומצוות השחיטה, דיני הכשר הבשר וכדו', וכיוון שלא יכלו באותו יום להכין את כל הדרוש לאכילת מאכלי בשר, בעקבות דיני ההכשר החדשים שקיבלו, הוכרחו לאכול מאכלי חלב.
ג. בפסוקי קרבנות החג נאמר: וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לד' בשבועותיכם וגו' – ראשי התיבות של "חדשה לד' בשבועותיכם" הם חלב, והרי רמז לאכילת מאכלי חלב בחג זה.
החלב מכיל מרכיבים חשובים לתפקוד הגוף, אשלגן– חשוב לשמירת מאזן הנוזלים, האלקטרוליטים והחומציות בגוף. מגנזיום – משתתף בבניית העצם, ובהפקת אנרגיה מהמזון. כמו כן, הוא חשוב לתהליכי התכווצות והרפיית שרירים ולהעברת גירויים עצביים.
ר' מאיר מדזי'קוב בעל "אמרי נועם", אומר: התורה משולה לחלב כי החלב הוא המזון היחידי שאפשר להתקיים עליו בלבד (ראו תינוקות שנולדים). אם אדם אוכל רק לחם, יוותר צמא, ואם ישתה רק מים יישאר רעב. החלב מספק גם את הרעב וגם את הצמא של האדם. כך התורה היא תזונתו הרוחנית של האדם, מספקת גם את הצמא וגם את הרעב הרוחני של האדם.
אכילת מאכלי חלב בסעודות חג השבועות מלווה דיון הלכתי; מצווה לשמוח ביום טוב, ואין שמחה אלא בבשר וביין "חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלווים אליו…אוכלים בשר ושותים יין, שאין שמחה אלא בבשר, ואין שמחה אלא ביין" (רמב"ם הלכות יו"ט פר' ו' הל' י"ז-י"ח), ואף בזמן הזה שאין מקדש ואין קרבנות דין זה נוהג (ביאור הלכה סוף סי' תקכ"ט). כך פוסק הרב עובדיה יוסף, שדעת רוב האחרונים, שאף בזמן הזה יש מצווה מהתורה לקיים שמחת החג באכילת בשר (שו"ת יחווה דעת ח"ו סי' ל"ג). אם כך המנהג לאכול מאכלי חלב במקום מאכלי בשר, עומד בסתירה למצוות שמחת יו"ט, וכיצד ניתן לקיימו? הרמ"א כותב כיצד לקיים מנהג זה "…אוכלים מאכל חלב ואחר כך מאכל בשר.." (סוף סי' תצ"ד). יוצא מדבריו שאין המנהג לאכול מאכלי חלב בא במקום מאכלי בשר, אלא כתוספת לאכילת הבשר באותה ארוחה. רבים ערערו על מנהג זה, שהרי הוא עומד בסתירה לנפסק להלכה בהלכות בשר וחלב, שאין לאכול בשר אחרי חלב ישירות. לדעת הרב עובדיה יוסף המנהג העדיף הוא לאכול מאכלי חלב בסעודת הלילה, לקנח ולהדיח את הפה (ללא ברכה), ולאכול מיד לאחר מכן מאכלי בשר (שו"ת יחווה דעת, ח"ג סי' נ"ח, ילקוט יוסף על המועדים).
שיעור ההמתנה בין אכילת בשר לאכילת גבינה אינו מן התורה, ומרווח הזמן שביניהם נלמד ממעשה במר עוקבא, חכם תלמודי, שאכל בשר בסעודה אחת ורק בסעודה הבאה אכל חלב (חולין ק"ה א'). כיוון שישנן שלוש שיטות שונות ביחס למרווח הזמן שבין סעודה לסעודה, ובהתאם גם קיימים מנהגים שונים הראשונה, יש להמתין 'שש שעות', "מי שאכל בשר בתחילה בין בשר בהמה בין בשר עוף לא יאכל אחריו חלב עד שיהיה ביניהן שיעור סעודה אחרת והוא כמו שש שעות…"(רמב"ם מאכלות אסורות ט' כ"ח) שזהו הזמן המבדיל בין סעודה לסעודה (בזמנם היו נוהגים לאכול רק שתי סעודות ביום בקר וערב) ובשולחן ערוך "אכל בשר אפילו של חיה ועוף, לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות" (יו"ד פ"ט א'). השנייה, לאחר סיום הארוחה וברכת המזון מותר לאכול חלב, שכן לא אכל חלב ובשר באותה סעודה (תו"ס בשם ר"ת, חולין ק"ה עמ' א', בד"ה "לסעודתא אחריתא"). השלישית, מעיקר הדין אין צורך להמתין, אולם פשט המנהג להמתין שעה ולברך ברכת המזון ורק אח"כ לאכול חלב ('איסור והיתר הארוך' כלל מ').
על יסודות אלו פסק החיי אדם להקל לחולה שאינו צריך להמתין שש שעות "שמי שנהג תמיד להמתין בין אכילת בשר לחלב שש שעות ועכשיו מפני חולשתו רצה לנהוג כהמקילין רק איזה שעות כיון דלכל הדעות אין איסור האיסור רק מחמת סייג וגדר ואם כן מהני לזה התרה להמקילין" (חיי אדם, סימן קכ"ז סעיף י'). סיבה נוספת להקל לחולה, היא כיוון שבהלכה השעות נמדדות באופן יחסי. כלומר. ההלכה מחלקת את היום לשנים-עשר חלקים שווים, במה שקרוי 'שעות זמניות', המשתנות בהתאם לאורך וקוצר היום בין הקיץ לחורף, ועל כן בחורף שהימים קצרים, מי שאכל בצהרים בשר יכול לאכול בערב חלב, למרות שעברו רק ארבע שעות (פרי חדש' יו"ד פ"ט ס"ק ו'), יסוד זה משמש היתר לחולה לאכול מאכלי חלב אחרי אכילת מאכלי בשר כאשר מרווח הזמן שבין הארוחות מצומצם יותר "…ובמקום שיש מיחוש חולי יש לסמוך על דעת הפרי חדש" (יד אפרים על השו"ע חלק יו"ד סי' פ"ט). כך הורה גם הורה למעשה הרב חיים דוד הלוי לחייל שהתקשה במהלך פעילותו המבצעית להמתין שש שעות בין אכילת בשר לחלב, שיכול הוא להמתין רק ארבע שעות (שו"ת עשה לך רב, חלק ו' סימן נ"ב). הבחנה נוספת קיימת בין אכילת מאכלי חלב לאחר אכילת בשר עוף ובין אכילתם לאחר אכילת בשר בקר, כיוון שאיסור בשר עוף בחלב אינו אלא מדרבנן (שו"ע יו"ד סי' פ"ז סעי' ג').
(במדבר תשעז)
