הרב שי פירוןשמעתם על "חג השכנים"? נעים מאוד. יש יום כזה. "יום השכנות הבינלאומי" חל ב- 28/5. מציינים אותו בְיותר מ – 30 מדינות. הוא החל בצרפת, כשתושבי הרובע ה – 17 החליטו להילחם בבדידות. לשיא הוא הגיע בספרד, כשהתברר שאישה התחזתה לעיוורת במשך 28 שנה כדי שלא תצטרך לברך את שכניה לשלום. לפי נתוני הלמ"ס, 42% מבני 75 ומעלה בישראל מדווחים על בדידות. מחקרים מצביעים על הבדידות כמגפה השקטה של המאה ה – 21. הבדידות מובילה להאצת תהליכי ההזדקנות. מומחים השוו את נזקי הבדידות לעישון של 15 סיגריות ביום אחד. בינואר 2018 מינתה ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי את שרת בדידות: "עבור הרבה יותר מדי אנשים, בדידות היא המציאות העצובה של החיים המודרניים. תחשבו עד כמה גדול האבסורד: עולם של תקשורת חוצת יבשות, זמינות, רשתות חברתיות, סלולרי, פייסבוק וואטסאפ – הוא עולם שהבדידות בו הולכת וגדלה.
גדלנו על 'דירה להשכיר' של לאה גולדברג. הסיום היה חד ובהיר: "כך בעמק יפה בין כרמים ושדות, עומד מגדל בן חמש קומות. ובמגדל גרים עד היום, שכנים טובים חיי -שלום." במקומות רבים, כבר לא מכירים את השכנים.
פרשת השבוע מבהירה איך מתמודדים עם בדידות:
"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה". "נדמו לו כערביים" (רש"י). אברהם מארח את השונים ממנו. קל לארח את הדומה, האהוב. קשה לארח את השונה, הבודד.
תכליתה של מצוות הכנסת אורחים, לאפשר לבודד להרגיש שייך. רגע לפני השיח אודות בודדים, בואו נבחן את חיינו שלנו. בעבר נהגו אנשים רבים לציין את בר המצווה או שבת החתן בקהילה. ואיך נארח את המשפחה? אצל השכנים. בשנים האחרונות הולכת ומתפתחת תופעת שבתות בר מצוה ושבתות חתן בבתי הארחה לסוגיהם. למה? מדוע שלא נשמח יחד?! מסבירים לי, בין היתר, שקשה למצוא מקומות אירוח. פתיחת הבית לרווחה, מסביב לאירועים משמחים של השכנים, היא ביטוי לחיים משותפים, הכלה של קרובים ורחוקים. הכנסת אורחים איננה רק הנהגה נימוסית אלא היא חשובה יותר מקבלת פני שכינה. מדוע בקהילות מסוימות נמנעים החוגגים לבקש מחבריהם לארח? מה גורם לנו לחוש שלא בנוח?
הרש"ר הירש הופך את מידת הכנסת האורחים לאחד הקריטריונים להגדרת נביא ואיש רוח ישראלי:
"כי הנה רבים מבלבלים את הנבואה בישראל – עם הזיה וקסם… ואף פילוסופים יהודיים אינם נקיים מן המחשבה, כאילו 'התבודדות' מביאה לידי נבואה; באילו הפשטה מקומית ורוחנית, בדידות האדם בדידות הרעיון – הן הן המביאות לידי התגלות ה'. אולם תהום פעורה בין כל אלה לבין הנבואה. כי לא המחשבה המופשטת מביאה לידי קרבת ה', אלא החיים הרעננים המפכים ממקור החיים. כי הנבואה בישראל איננה תוצאה של דמיון חולני, של גירוי כוחות הנפש; אלא מקומה יכירנה בתחום החיים הבריאים, והיא תוצאה של עירנות וחדוות יצירה".
נביא אינו איש בודד. נביא הוא מי שמגלה ערנות לסביבה. פוקח עיניים. אנו צריכים להשתדל להבחין במי שבודד. להזמין, לפתוח את הבית, להעז ולדפוק בדלת של השכנים. לא לוותר. עזרו למי שמתביישים, אל תתנו להם לשקוע.
תארחו. לארוחות. לקפה. תנו תחושה שהבית פתוח. שאורחים הם לא עול. הבדידות צומחת, בין היתר, כי כולנו בטוחים שלכולם יש חברים, שהרשתות החברתיות מרוות צמא של בודדים. לא נכון. הרבה, הרבה בסביבתכם, זקוקים לכם. עכשיו. נקודה למחשבה. (וירא תש"פ)
