הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)פרשת בלק הייתה אמורה להיות מוזכרת בכל יום כחלק מקריאת שמע: "ביקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה? משום טורח ציבור" (ברכות יב ב). אמנם לבסוף איננו אומרים אותה מידי יום, אך מעצם הכוונה להזכירה, ניתן ללמוד שיש בה יסודות עקרוניים שראוי שנזכירם מידי יום.
נצביע על הפרשה כ'בנין אב' בסוגית הרצון האנושי והבחירה החופשית, בחשיפת הכח המניע, הגלוי והנסתר של המוטיבציה, המשפיעים על ההתנהלות.
הגמ' שם מציינת שביקשו להזכירה בכל יום, משום שכתוב בה הפסוק: "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו" (במדבר כד ט). "דדמי (שדומה) ל'בשכבך' ובקומך', שהקב"ה שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכב שלוים ושקטים כארי וכלביא" (רש"י ברכות שם). אין מדובר על 'שכיבה' ו'קימה' סתם, אלא על ההשגחה האלקית המלווה את עם ישראל ביום ובלילה.
המהרש"א מבאר בפסוק משמעות נוספת: "דודאי אין מי שמקימו אלא הוא קם מאליו בזריזות, כך יש לאדם לעמוד מאליו בזריזות בזמן קריאת שמע של שחרית שלא יעבור זמנו" (מהרש"א ח"א שם). שכן, עניין ההשכמה לעבודת ד' מתוך זריזות ומוטיבציה מבטאת את ה'רצון' הפנימי, ואת המניע האמתי של האדם בעבודת ד' (למרות שהמהרש"א סבר שהגמ' למדה זאת מפסוק אחר בפרשה).
חכמים בכל הדורות הצביעו על סיבות נוספות אפשריות לקריאת הפרשה בכל יום, ובראשן הצו של הנביא, שאנו קוראים בהפטרה: "עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל, למען דעת צדקות ד'" (מיכה ו ה). בכך אנו זוכרים את ההשגחה האלקית השומרת על עם ישראל. יש שכתבו שזו הסיבה העיקרית (פני יהושע ברכות שם, שפת אמת בלק תרנ"ט ועוד).
האופן שבו התורה מתארת את ההתנהלות של בלעם היא 'בנין אב' ליחסה להבנת ה'רצון האנושי', למוטיבציה ולבחירה החופשית, ולחשיפת מניעיה, הגלויים והנסתרים: "מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים – בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו. מן התורה, דכתיב (בבלעם): 'לא תלך עמהם', וכתיב: 'קום לך אתם'" וכו'. (מכות י ב).
שורש הבחירה הוא הרצון, ואין שוללים את הבחירה, גם כאשר היא נגד רצון ד': "שמתחילה נאמר לו: 'לא תלך עמהם!' כיון שהעיז פניו להלך עמהם הלך שכן כתיב בו: 'ויחר אף א-להים כי הולך הוא', א"ל: הקב"ה אינו חפץ באובדן של רשעים, הואיל ואת רוצה ליאבד מן העולם 'קום לך אתם', וכתיב: 'ואך את הדבר', ללמדך שבהתראה הלך. מיד השכים בבקר שנאמר 'ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו'. וכי לא הי' לו עבד ולא שפחה?! אלא מרוב שנאה ששנא את ישראל קדמתו ועמד בזריזות הוא בעצמו וכו'. 'וילך עם שרי מואב', ללמדך שהיה שמח בפורענות של ישראל כמותם". (תנחומא בלק ח).
השנאה התהומית של בלעם לעם ישראל, "מקלקלת את השורה" (בר"ר נה ח), היא הכח המניע, בסתר, את התנהלותו של בלעם. הוא רוצה ושמח ללכת לקלל, למרות מצג השווא, שכביכול הוא מונחה וכפוף לקב"ה.
עקרון יסוד נוסף ב'בחירה החופשית' נלמד מכאן – אין מונעים מן האדם לבחור ברע: "מיסודות הדת ומפנות האמונה להאמין שהבחירה ביד האדם להרע או להיטיב, ומפי עליון לא תצא הרעות והטוב אין מכריח עליו, שאם לא כן כבר בטלו המצות והתורות והוא שאמר: 'ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע ובחרת בחיים'". (מאירי מכות שם). לא רק שאין מונעים ממנו, אלא שכל המערכת האלקית העוטפת את ההתנהלות האנושית מתגייסת לצידו: "בא ליטמא פותחין לו בא ליטהר מסייעין אותו" (ילק"ש משלי ג רמז תתקלה), בבחינת "ד' צלך על יד ימינך", שהצל האלקי העוטף את האדם הולך עימו לכל מקום שיבחר ללכת. (נפש החיים ש"א פ"ז). כשהולך לטוב, המערכת מתגייסת בטובה, וכשהולך לרע מתגייסת בעל כורחה, והענישה בהתאם.
חופש הבחירה והמוטיבציה האישית הם מרכיבים אסטרטגיים משמעותיים בעלי השפעה גדולה על הבחירות של האדם והתנהלותו. המוטיבציה הלאומית היא מרכיב בעל השפעה גורלית על ההתנהלות של הציבור במכלול של תחומים: לאומי, בטחוני, חברתי, כלכלי ומעל לכל בתחום הרוחני.
בפרשה יש נדבך נוסף: הקב"ה 'מאותת' לאדם בדרכים שונות על משמעות בחירותיו. הקב"ה 'מאותת' לבלעם באמצעות המלאך, שדרכו, כוונותיו ומעשיו אינם רצויים. באופן אירוני, בהמתו קולטת את ה'איתות' והוא לא.
ה'איתות' הראשון (במדבר כב כג): כשמלאך ד' ניצב מולו עם חרבו, הוא אינו מבחין ובהמתו והוא סוטים מן הדרך. בלעם מתעלם מה'איתות', תולה את הסטיה בבהמתו, ומכה אותה. ה'איתות' השני (שם כד-כה): במעבר צר משעול הכרמים, שם הוא גם משלם מחיר ראשוני על דרכו, כשרגלו נלחצת לגדר הדרך, ולמרות זאת בלעם מתעלם מה'איתות' ותולה את הדבר בבהמה. האיתות השלישי (שם כו): במעבר צר בדרך שבו המלאך חוסם את דרכו לחלוטין, הבהמה רובצת במקומה, וגם שם הוא תולה את הדבר בבהמה ומכה אותה במקלו, ואז המלאך מתגלה אליו, וחושף את המשמעות של שלושת ה'איתותים' למפרע. אמנם בלעם מקבל על עצמו להתנהל עפ"י צו ד' אולם בסתר ליבו הוא מקווה שיצליח לממש את רצונו ולמצוא את הפירצה ולקלל את עם ישראל, ובדרך שהוא רצה לילך הוליכו אותו.
(בלק תשעו)
