הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)ישנן דמויות מסדר גודל נדיר, שההערכה אליהן בקרב גדולי דורן מופלאה, ואף על פי כן העולם איננו מכיר בקיומן. אחד מאותם קדמונים נחבאים אל הכלים הוא ר' משה מפשווערסק, סופר הסת"ם הרשמי של גדולי החסידות (1806-1720). רשימת המסכימים על ספרו, אור פני משה (מזריטש תק"ע) מפוארת ביותר, ומכילה, בין השאר את ר' לוי יצחק מברדיצ'ב, המגיד מקוז'ניץ, החוזה מלובלין, האוהב ישראל מאפטא, ר' מנחם מנדל מרימנוב, רא"ז מרגליות מברודי, ועוד. כך מעידים בניו של ר' זושא מאניפולי, בהסכמתם לספר:
"דרכנו להטמין יד מליתן הסמכה […] אבל לאסהודי באנו מה ששמענו מפה קדוש אדונינו אבינו הצדיק […] בהיותי נע ונד נתארחתי בקהלת קודש פאשעווירסק ולא הוטב בעיני האכסניא להתאכסן. בא נער קטן ואמר לי 'אם להתאכסן מר רוצה בואי עמי', והוליך אותי אצל הרב הזקן, זה שקנה חכמה, מורנו הרב משה סופר נוחו עדן דק"ק פאשעווירסק, וראיתי בהיותו לומד היה דמות דיוקנו עומד לפני כדמות מלאך ה' צבאות, ובהיותו כותב ספרו הקדוש היה להב יוצא מאותיותיו הכתובות. כל זה שמענו מפיו הקדוש כו'. וכאשר זכנו ה' להכיר אותו צדיק פנים אל פנים הבננו והכרנו גודל צדקתו וזהירתו ושכלו הזך."
מיותר לציין שר' זושא לא היה מחלק מחמאות ממין זה לכל אדם. מעט מן המעט מאישיותו הגדולה של ר' משה ניתן לראות מדבריו לפרשת בלק. כך לשונו (חלק ב, דף מו, ב):
"נפל במורשי לבבי, בהשכימי בבוקר שבת פרשת נח פסוק 'מה טבו אהליך יעקב משכנותיך ישראל', על דרך שנאמר 'השליך משמים ארץ תפארת ישראל', דאמרו חז"ל: 'בשעת החרבן השליך דיוקנו של יעקב למטה', ואיתא בחז"ל 'בית המקדש של מעלה מכוון נגד בית המקדש של מטה', ואפשר שזה אמרו 'מה טבו אהליך יעקב', רוצה לומר – שני אהלים, של מעלה ושל מטה, אימתי? לזה אמר באותו עת 'משכנותיך ישראל', רצה לומר שישראל טובים וצדיקים והם במדריגת ישראל למטה נמצא גם למעלה דיוקן של ישראל. כך נפל במורשי לבבי, ויראתי מפני החימה אם לא אכתוב, כי כבר מלתי אמורה בקונטרסים הקודמים שמפני אשר ראיתי בספר חסידים סימן תק"ל שצריך האדם לכתוב כל מה שנפל במורשי לבבו, לכך אני כותב כל מכתבי, ולא לשום פניה אחרת, ומי שמעיין במכתבי ידין אותי לכף זכות".
התנצלותו הכנה של ר"מ מהממת, שכן לפנינו חידוש מתוק מדבש, על אודות אפשרות התיקון, שהיא כעין פוטנציאל החורבן. מאחר שבזמן החורבן השליך הקב"ה את דיוקנו של יעקב לקרקע (השליך משמים ארץ תפארת ישראל), תוהה ר"מ מה עשויה להיות הכוונה בכך. ברור לו שמדובר במסר אותו אנו אמורים להפנים, ולפעול מכוחו. לטענתו, כשם שהקשר בין שמים לארץ נכון מלמעלה, הוא נכון גם מלמטה. לפיכך, הביטוי של החורבן העליון הוא השלכת הדיוקן ארצה, והתיקון של המקדש העליון יהיה על ידי בנין הדיוקן מחדש בארץ. אם כן, כאשר הקב"ה משליך את דיוקנו של יעקב ארצה הוא מתכוון לא להרחיק אותו מעליו, ח"ו, כי אם להעניק אותו לישראל בפקדון, עד אשר אלה יואילו לתקנו וליפותו בתורה ובמצוות. החורבן איננו אלה הפתח לבנין, ואופן החורבן מרמז על רצון הא-ל בבנין שיבנו בני האדם.
איך יכול היה ר"מ להעלות על דעתו שחידוש זה אין ראוי לכותבו, ורק מפאת האיום של ספר חסידים הרשה לעצמו להעלותו על הכתב? אמנם, לי הקטן נראה להסביר את הדברים באופן שונה במקצת. המעיין בכתבי ר"מ מוצא שבעשרות מקומות השתמש בביטוי "נפל במורשי לבבי" (בולט למדי הקשר של שגרת לשון זו לכתבי ר' חיים טירר מצ'רנוביץ, תלמיד המגיד מזולטשוב ומראשוני החסידות, בספריו באר מים חיים וסידורו של שבת – שהודפסו אחרי דברי קדשו של ר"מ מפשוורסק. ר"ח כותב עשרות פעמים על מורשי לבבו). הביטוי "מורשי לבבי" כמשקף מחשבות מצוי באיוב יז, יא: "יָמַ֣י עָ֭בְרוּ זִמֹּתַ֣י נִתְּק֑וּ מ֖וֹרָשֵׁ֣י לְבָבִֽי". אולם, הצירוף ש"נפל במורשי לבבי", ובמיוחד בהקשר של התגלות כמו זו שצויינה מפרשת נח, מעיד שר"מ מייחס את מחשבותיו למקור עליון הימנו. מצאתי רק אצל חכם אחד כדוגמת צירוף זה, והוא הקדוש המופלא ר' דוד פתחיה ויינשטוק הי"ד, מחבר ספר "קול דוד", חיבור סודי על התורה, מאת ת"ח שהיה עמל למחייתו ונספה בשואה.
רי"מ חרל"פ קבע בהקדמתו לספרו:
"מידי עברי על כתבי הקודש של הרב ר' דוד וינשטוק הי"ד התפעלתי מאד מרוחב הידיעות בש"ס ומדרשים בזוה"ק ובספרי הקבלה, וניכר שהיה צדיק נפלא טמיר ונעלם דרזין דיטמרין – ליה גליא. ולא היה דורו ראוי לכך שיהיה מפורסם כפי ערך גדלו בתורה ובקדושה. ולדאבון לב נספה הצדיק הקדוש הלזה בידי הטמאים הזדים הארורים, אשר פרשו ידם על עם הקודש לכלותם".
וכך כתב ר"ד ויינשטוק על מראה הסנה (קול דוד, עמ' רסד):
"וירא מלאך ד' אליו בלבת אש וגו' ארשום לזכרון אשר אור ליום ב' פ' במדבר שנת תרע"ב, כאשר הקיצותי משנתי וכמעט לא נתעוררתי לגמרי, ועוד היו שמורות עיני אחוזות, והנה תיכף נפל במורשי לבבי על מלת בלב"ת שהוא נוטריקון 'לא תרדה בו בפרך', וכן נפל בדעתי עוד כי מלת בלב"ת בלא הבי"ת (שהוא רק לשימוש) נוטריקון 'לעולם בהם תעבודו'. והנה אחר כך התחלתי תיכף להרהר בענין זה והבינותי שהרמז הנ"ל נכון וטוב הוא, ולא דבר ריק הוא, ונראה שהשי"ת רמז לו למשה רבינו בזה שכבר הגיעה העת והתור אשר יתהפך הגורל על האומות".
אף בנו יחידו של ר' דוד, צבי הי"ד, שזכה לעלות לארץ, נספה כחודש לפני הקמת המדינה בשיירת הדסה (ד' ניסן תש"ח), והוא קבור בקבר אחים בסנהדריה, יחד עם שאר 77 החללים.
נחזור לר"מ מפשוורסק, ויתברר לנו שלא מדובר במחשבות בעלמא, כי אם שאת עיקרי תורותיו, ואת הנשגבים שבחידושיו, נזהר הצדיק מלייחס לעצמו, וראה בהם מתנה עליונה, שאין ליד אדם לגעת בה, ושחובה לשתף בה את הציבור הרחב. גדלות רעיונית כזו המשולבת עם ענווה מוחלטת הם כנראה המתכון לאיש שראויים התפילין שיצר לעטר בהם את ראשי קדושי ישראל.
(בלק תשעו)
