הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')תמונת העולם האנושי של ספר בראשית מצטיירת בצבעים חדים של שחור ולבן, והדמויות שבו מתחלקות לטובים מול רעים, וניצבות משני עברי המתרס: קין והבל, אברהם ולוט, יצחק וישמעאל ועוד.
אבות הטיפוס המובהקים ביותר שהציב ספר בראשית הם יעקב ועשיו שבפרשתנו. במסורת היהודית יעקב נחשב לסמל של איש האמונה היושב באוהלה של תורה, בעוד שעשיו גדל להיות נוכל ערמומי צמא דם השואף להשמיד את יעקב, והוא הפך לארכיטיפ של הרשע האולטימטיבי ושל הגוי האנטישמי.
יש המאמצים את הדיכוטומיה של יעקב ועשיו כדגם לחיים, ובתודעתם אנשים מקוטלגים באופן קוטבי: יהודים לעומת נכרים, דתיים לעומת חילוניים, אנשי ימין לעומת אנשי שמאל ועוד. כך, בחברה החרדית, יש דרך חיים מובחנת אחת הנחשבת לממשיכה הלגיטימית הבלעדית של יעקב, וכל אפשרות אחרת מסומנת כדרך רעה השייכת לעשיו. הם מסתייעים במדרש (ב"ר סג, ו) המספר שהבנים התרוצצו ברחם רבקה, משום שיעקב פרכס לצאת כשהייתה עוברת על פתחי תורה, ואילו עשיו פרכס לצאת כשעברה על פתחי עבודת אלילים.
הפיתוח החרדי של המדרש מסביר כי רבקה חששה שהיא נושאת ברחמה בן אחד הסובל מפיצול אישיות, ורוצה גם תורה וגם תרבות אלילית, וכאשר נאמר לה שמדובר בשני בנים שונים, שהאחד יהיה כולו רע, והאחר כולו טוב, הייתה בכך נחמה עצומה עבורה. בעולם הישיבות הליטאיות הסיקו מכך שבן מזרוחניק, הרוצה גם תורה וגם עבודה, גם קודש וגם חול, הוא הגרוע מכול. עדיף אחד חרדי ואחד חילוני על בן אחד של המזרחי, כך אמרו.
ברם, אין ללמוד מהתפיסה הדיכוטומית של ספר בראשית על טיבם של בני אדם באופן כללי. ספר בראשית מתאר אבות טיפוס, ולכן הוא מחדד ומבליט את ייחודם כמייצגים טוב מוחלט או רע מוחלט. חומש בראשית מסביר את הבחירה הא-לוהית באבות האומה, ומתאר כיצד נוצר הניגוד בין עם ישראל לאומות העולם, וכך הוא מבחין בעקביות בין הגרעין והקליפה, כלשון ריה"ל, בין הנבחרים ובין הנדחים.
אולם מתחילת ספר שמות הולך ונוצר עם, הולך ומתהווה ציבור, ובציבור קיימת רב-גוניות, ואין עוד מקום להסתכלות סטריאוטיפית ולהדבקת תוויות המתייגות קבוצות ואנשים בחלוקה בינארית. בציבור יש פחות קטבים ויותר שילובים ומזיגות מורכבות. המילה "צבור" היא, כידוע, גם ראשי תיבות של צדיקים, בינוניים ורשעים, כאשר רוב האנשים בציבור מתמקמים אי שם על הרצף, ופעמים רבות אדם עשוי להיות צדיק מבחינה אחת, וצדיק פחות מבחינה אחרת. יש המדקדקים בהלכות שבת ומקלים בהלכות צדקה וחסד, ואחרים להיפך. יש המקפידים על כל הנכנס לפיהם, אך מתרשלים בדיבורים היוצאים מפיהם. האם הם טובים או רעים? האם המתנגדים לכל דבר מצווה, אך מוסרים נפשם בשרות למען המדינה יסווגו בצד הטוב או הרע?!
בהוויית החיים המורכבת של זמננו אין עוד מקום לדיכוטומיה של שחור ולבן, צדיקים ורשעים. המחשבה המנגידה ומקטבת: אמונה לעומת מדע, תורה לעומת עבודה, יהדות לעומת תרבות, ישיבה לעומת צבא וכדומה, היא מחשבה המתאימה לעולם הילדות האנושית, העולם שנשאר בבראשית.
בעולם שהתבגר יש לראות את המורכבות שבאחר. עיקרון זה נוגע במישרין לחברה הדתית של זמננו המתאפיינת בחופש בחירה, השתנות מתמדת וכמיהה לאותנטיות אנו עדים לגילויים חדשים את קיום דתי. יש כיום צעירים שאינם "סגורים על עצמם", המקיימים את מאמר קהלת (ז, יח): "אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך". הם מקפידים בענייני הלכה מסוימים, ומקלים ראש באחרים, מפרכסים לצאת לבתי מדרש, ובה בעת נכנסים בפתחים הזרים לרוח התורה. אפשר כמובן להדביק להם תוויות שליליות ולקטלג אותם בטבלה בטור של הרעים, אולם זו הדרך הבטוחה לגרום לניכור ולהרחקה. גילוי הבנה ופתיחות, הכלה וסובלנות אינה רק הדרך הנכונה מצד עצמה, אלא גם ההתייחסות הנכונה מבחינה אסטרטגית, לכל מי שרוצה להגביר את קול יעקב היהודי, על ריח השדה שבחוץ. (תולדות תשע"ח)
