ברית וזוגיות

הפטרת "במדבר", הלקוחה מספר הושע, קשה לקריאה.
תחילתה מזמינה: "והיה מספר בני ישראל כחול הים…", סופה כובש: "וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'". אך תוכה אש וגופרית, סערה של יצרים ורגשות.
"ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנוכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה .. פן אפשיטנה ערומה והצגתיה כיום הוולדה. והמיתיה בצמא", "ועתה אגלה את נבלותה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי" (הושע, ב').
מערכת יחסים של קנאה, נקמה, פיתוי ורחמים מצויה בהפטרה. וכולה מוליכה אל קיומה של הברית.
ברית כרת הקב"ה עם עמו. ברית של נצח. " והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלוקים". שני הצדדים מחויבים זה לזה.
כרונולוגיה של בגידה
.." ותלך אחרי מאהביה ואותי שכחה.." (ב/ט"ו)
קשה הברית ותובענית. מחייבת רצינות והתמדה, מזכירה ללא הרף קיומם של יעוד ומטרה. אין פנאי להסחות דעת.
ואילו הטבע האנושי, הוא מתקשה לשאת בעולה של שליחות ובחירה. צמא לפסק זמן, לרפיון, ונכנע לספק, לעייפות, לפיתויים ולרמייה עצמית. "… ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה" (ב/ ט).
תפישת המציאות משתבשת במעשה הבגידה והנוטשת מתכחשת למקור הטוב שנביעתו בבן הזוג הננטש. "והיא לא ידעה כי אנוכי נתתי לה הדגן, התירוש והיצהר…" (ב/י').
ניהול משברים
פוטנציאל השבר בין עם ישראל לקב"ה ברור. הקשר נבגד, הופר באופן בוטה ותובעני, תמורת אהבה ושעשועים.
לכאורה, אנו כפסע מגט כריתות.
ואולם לא כך מתפתחים הדברים. מטען הכעס, הפגיעה, האכזבה והנקמה, מומר ע"י הקב"ה לפעולות שמטרתן חידוש הברית דווקא.
בפעולותיו, מלמד אותנו "שומר הברית" תובנה חדשה בנוגע לקשר בין עם ישראל לאלוקיו, בין איש לאשתו ובין הורה לילדיו.
למהותה של ברית
ברית אינה הנאה, מלמד אותנו הקב"ה, או רווחה כלכלית. היא גם אינה תלויה בדבר.
צדק, משפט, חסד, רחמים, אמונה וידיעת ה'. אלו מרכיביה. האהבה, איננה חלק מהחוזה בשלב זה.
"וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים. וארשתיך לי באמונה וידעת את ה".
בחמישה אופנים מקיים הקב"ה את בריתו. הוא אינו מוותר על עם ישראל כי – כך נכון, צריך, צודק וראוי (מצד הדין והחסד) שייעשה.
שמירת הברית, אינה מתרחשת בזכות או כתמורה להתנהגות של ישראל, אלא דווקא למרות זאת. על זעם הבגידה גוברת האמונה שמימושה של הברית, דווקא בתנאי שבר, היא זו שתביא את העם בסופו של תהליך להכרה בהנהגת ה' בעולם.
פרשנות העם את הקשר עם האל ככרוך בהתאהבות, בהנאה ותשתית כלכלית, מתבררת כהונאה עצמית, כשגיאה יסודית. מהותה של הברית היא בנצחיותה.
אם נשליך את הלימוד מברית האל עם עמו, על קשר זוגי אנושי ו/או על עולם ההורות, אותו המסר יהיה נכון גם כאן.
זוגיות / הורות, אינה קשר מקרי, המשרת צרכים זמניים (רגשיים וחומריים). כשהחיבור הוא נעים או תועלתי בלבד הריהו עוור, "עמק עכור". כאן מדובר בקיום צלול ויציב הרבה יותר, שגם אם כולל הוא שרטונים ומחייב הליכה במדבר, אכזבות, כאבים ועבודה קשה, הריהו פתח של תקווה ליצירתה של ברית אמת, שבסיסה וייעודה הוא אמונה עמוקה ונצחית בבורא עולם ובהנהגתו.
(במדבר תשעה)