יאיר נווה אלוף (מיל.), לשעבר סגן הרמטכ"לחודש אייר הינו חודש שקט וצנוע. קשה לו להתבלט בין ניסן ופסח לבין סיון וקבלת התורה. הוא מתנחם בהיותו בדמדומי האביב, לפני חומו של הקיץ.
אולם אם נעיין לעומק נראה כי ישנם ארבעה אירועים מהותיים בחודש אייר;
באחד לחודש זה התפקדו ישראל במדבר והחל הסידור שלהם למחנות ודגלים.
בחודש אייר בשנת 132 לספירה, החל לפי המסורת מרד בר כוכבא ברומאים.
בה׳ באייר בשנת 1948 הכריז בן גוריון בשם מועצת העם על הקמת מדינת ישראל.
בכח׳ אייר לפני 48 שנים נבקעו חומות העיר העתיקה וכוח הצנחנים שפרץ דרך שער האריות תלה את דגל ישראל מעל הכותל המערבי.
באם נשזור את החוט המקשר בין ארבעת אירועים אלו, נבחין שכולם עוסקים בגבורה ובהיערכות לקרב שחותר לממלכתיות יהודית.
השפה העברית והתנ״ך מבחינים באופן מובהק בין גבורה לאומץ. אדם יכול להיות אמיץ לב ולסכן את חייו כי אינו מבין את משמעות מעשיו. ילד קטן הקופץ מהגובה אינו מפחד כי לא ברורה לו תוצאת מעשיו.
הגיבור, לעומת זאת, יודע מראש את התוצאות האפשריות למעשיו. הוא מבין את משמעות המחיר של סיכון חייו ולמרות זאת מתגבר כארי, כובש את יצרו הטבעי להישאר מאחורי המחסה ולהישאר בחיים, וקם ומסתער. הוא מסתער בגלל האחריות, בגלל החברים ובגלל הערכים והחזון.
איתן נאוה שנפל בקרב על גבעת התחמושת וזכה לעיטור הגבורה, לא היה רק אמיץ לב. איתן היה מילואימניק בחטיבת הצנחנים 55 . צעיר בן 23 שכל חייו לפניו. כאשר איתן הבין כי הקרב בתעלות הקשר הולך ומסתבך ויתכן שלא יעמדו במשימה שהוטלה על חבריו ועליו, החליט להתנדב. הוא לקח את המקלעון, טיפס ויצא מהתעלה המוגנת ורץ מעליה בשטח החשוף לירי הירדנים. מעל התעלה הוא חיפה על הכוח שנע בתעלה וטיהר אותה, ביעילות שהביאה להשתלטות מהירה על כל היעד. בריצתו החשופה , נפגע בראשו ונפל.
זהו מודל הגבורה שמחבר משבט יהודה שמוביל את המחנה במדבר סיני, דרך בר כוכבא ועד ימינו.
גבורה שאינה אומץ לב נטול התלבטות, אלא גבורה שעניינה הבנת המשמעות, הבנת המחיר ולמרות זאת בגין האחריות – ביצוע קרב הגבורה והובלה.
סידור המחנות במדבר הינו ההיערכות המעשית והתפיסתית למלחמות שבדרך. אין סומכין על הנס ועם ישראל נתבע להשתדלות הטבעית מצדו.
כיון שהמחנה נע מזרחה לכיוון ארץ ישראל, שם יעמוד מחנה יהודה בראשות שבט יהודה. את המחנה מובילה מנהיגות שיודעת ומבינה שהיא מקור המנהיגות העתידית של העם. אחריות זו תהיה הבסיס להובלה במלחמות בשלב המסע לארץ ישראל.
למסע המעצב הזה מתפקדים כל בן עשרים ומעלה. "תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן" (א׳ ג׳), אומר הפסוק. מגיל עשרים הציבור ומנהיגיו קובעים את יעוד התרומה של הצעיר. משה ואהרן מחליטים מי יילך לקרבי ומי לא.
במסע הזה הפרט שיצא ממצרים הופך להיות חלק ממשהו גדול יותר, חלק מכלל ישראל. אחריות זאת תוביל אותו להיות במחנה הלוחם לאורך הדורות, לתקומת ישראל ולבניניה של ירושלים, עד ימינו.
(במדבר תשעו)
