סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: האם חייל בן חו"ל שעלה ארצה כדי לשרת בצה"ל, ובכוונתו לשוב לבית הוריו בחו"ל בסיום השירות, מחוייב ביום טוב שני של גלויות?
תשובה: הגמרא במסכת פסחים (דף נ"א-נ"ב) עוסקת בבן ארץ ישראל שהזדמן לחוץ לארץ ביום טוב שני של גלויות. נאמר בגמרא, שאם דעתו לחזור לארץ ישראל, הוא איננו מחוייב ביום טוב שני של גלויות, ואולם אסור לו לעשות מלאכה בפרהסיא "מפני שינוי המחלוקת". ברם, אם אין דעתו לחזור לארץ ישראל, הרי הוא כבן חו"ל לכל דבר, והוא מחוייב ביום טוב שני של גלויות.
הפוסקים הראשונים והאחרונים (שו"ת אבקת רוכל למרן הבית יוסף, סימן כ"ו, למשל) נקטו כדבר פשוט, שדין הגמרא נכון גם לשאלתנו. לאמור – בן חוץ לארץ שעלה ארצה, ואין דעתו לשוב לחו"ל, נוהג כבני ארץ ישראל, ואיננו מחוייב ביום טוב שני של גלויות. עם זאת, אם דעתו לחזור, הרי שהוא עדיין מחוייב למנהגי חוץ לארץ, ואסור לו לעשות מלאכה ביום טוב שני. כך סיכם המשנה ברורה (סימן תצ"ו, ס"ק י"ג): "ובן חו"ל שבא לארץ ישראל אם דעתו לחזור למקומו צריך לעשות שני ימים יום טוב. ומכל מקום תפלת יום טוב צריך להתפלל בביתו בצנעא. אכן אם דעתו שלא לחזור למקומו לעולם, יתנהג כבני ארץ ישראל". אם כן, "מפני המחלוקת" לא נכון שבן חו"ל יתפלל תפילה שונה מזו של הקהילה הישראלית שהוא שוהה בה, אבל איסורי מלאכה של יום טוב שני חלים עליו באופן מלא כאשר "דעתו לחזור".
אמנם, פסק זה איננו מוסכם. בשו"ת חכם צבי (סימן קס"ז; וראו שו"ת מנחת שלמה, א' י"ט) כתב לחדש, שכל הדיון בגמרא במסכת פסחים נוגע אך ורק לבן ארץ ישראל שיצא לחו"ל, אך בן חו"ל שעלה לארץ ישראל – לעולם נוהג כבני ארץ ישראל. החכם צבי מסביר, שהמחוייבות של בן חו"ל לנהוג יום טוב שני בארץ ישראל קשורה לקהילתו המקורית בחו"ל, בלשון חז"ל "למקום שיצא משם". ואם כן, טוען החכם צבי, אילו הקהילה כולה היתה עולה לארץ ישראל – פשוט וברור שהיה מתבטל ממנה יום טוב שני של גלויות! ולכן, מנהג מקומו שם – בחו"ל, איננו מחייב אותו בעודו בארץ ישראל. גם בשולחן ערוך הרב כתב (תצ"ו י"א): "בני חוץ לארץ שבאו לארץ ישראל, אף על פי שדעתן לחזור, אין עושין אלא יום אחד כבני ארץ ישראל"; ורק בסיום הלכה זו העיר בקצרה ש"יש חולקים". ונראה, שעיקר דעתו של אדמו"ר הזקן כדעת החכם צבי, שבני חו"ל אינם נוהגים ביום טוב שני של גלויות בעודם בארץ ישראל.
אך כאמור לעיל, הדעה הרווחת יותר בין הפוסקים היא שבן חו"ל חייב ביום טוב שני של גלויות אם "דעתו לחזור". אלא, שכאן מצאנו מחלוקת נרחבת בהגדרת "דעתו לחזור". יש שתלו הגדרה זו בזמן. כך, למשל, פסק ערוך השולחן (תצ"ו ה', ובעקבותיו שו"ת ציץ אליעזר ט' ל', ושו"ת יחווה דעת ג' ל"ה) שפרק הזמן הקובע הוא שנה: בן חו"ל שנזדמן לארץ ישראל ליותר משנה – ינהג כבני ארץ ישראל, אך אם הגיע לפחות משנה ינהג יום טוב שני כבני חו"ל.
לעומת זאת, יש שתלו את הגדרת "דעתו לחזור" בנסיבות, ולא בפרק הזמן. למשל, כתבו הפוסקים שאם בן חו"ל עלה לארץ לצורכי פרנסה, אך הותיר את אשתו וילדיו בחו"ל – הרי בוודאי דעתו לחזור לחו"ל, גם אם הגיע לארץ לזמן ממושך. על דרך זו, כתבו חלק מן הפוסקים (ראו שערי תשובה על השולחן ערוך, תצ"ו ס"ק ד') שבן חו"ל שעלה ארצה, אך הוא סמוך על שולחן הוריו שבחו"ל שמממנים את שהותו בארץ והוא עתיד לחזור אליהם – דינו כבן חו"ל, והוא חייב ביום טוב שני של גלויות.
אמנם, גם סברה זו לגבי בן הסמוך על שולחן הוריו שנויה במחלוקת. רבי יעקב ישראל חגיז, שהיה מגדולי הפוסקים במאה ה-17 בתחילה באיטליה ולאחר מכן בירושלים, כתב בספרו שו"ת הלכות קטנות (א' ד') שאם מדובר על איש או אישה רווקים, שייתכן שימצאו את בן או בת זוגם כאן בארץ ישראל וישתקעו בה – הרי שהעובדה שהם סמוכים על שולחן הוריהם בחו"ל אינה משמעותית, וינהגו רק יום אחד כבני ארץ ישראל.
החיד"א (שו"ת חיים שאל א' נ"ה) מספר על פולמוס נרחב סביב הפסק הזה של בעל שו"ת הלכות קטנות, כאשר היו רבנים שהתנגדו לו בתוקף, ואולם החיד"א כותב שההכרעה של רוב רבני ירושלים וארץ ישראל היתה כדבריו, שבחור רווק שעלה ארצה ללמוד תורה, ינהג כבני ארץ ישראל, ולא כבני חו"ל. כך סיכם בשו"ת יביע אומר (ו' מ'): "מסקנא דדינא, שבחור העולה לארץ ישראל והוא עצמאי שאינו סומך על דעת הוריו, אף על פי שדעתו לחזור לחו"ל, יש לו לעשות יום טוב אחד בלבד, שיש לקוות שימצא אשה ויקבע דירתו בארץ ישראל. אבל כשאומר שדעתו סומכת על אביו ואמו, לחזור לחו"ל, יעשה שני ימים טובים".
הרב שלמה גורן (בספרו "תורת השבת והמועד", ובמאמרו בתחומין כרך כ"ד) הכריע הלכה למעשה, שבן או בת חו"ל שאינם נשואים והגיעו ארצה, ינהגו יום אחד בלבד. בספר תורת המחנה (כרך ג', פרק ס' תשובה ז') הוספנו וכתבנו, שכאשר מדובר על חייל, שהשתייכותו והזדהותו עם השהות בארץ משמעותיים במיוחד, וכמעט תמיד הוא מבצע שירות צבאי של למעלה משנה – יש מקום גדול לצרף יחד את הסברות השונות, ולנהוג יום אחד בלבד.
עם זאת, היות שמכלל מחלוקת לא יצאנו, ועדיין ישנם פוסקים רבים הסבורים שחייל האומר בפירוש שדעתו לחזור לחו"ל בתום השירות מחוייב ביום טוב שני של גלויות, הרי שהרבנות הצבאית הסדירה את הנושא, ובן חו"ל המבקש לנהוג ביום טוב שני של גלויות – יקבל יום חופשה כדי שיוכל לשמור על מנהגי היום.
