הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)מאז שפרצה "מלחמת האזרחים" בסוריה, נתונים גם קדשי ישראל של קהילותיה העתיקות של סוריה בסכנה. כפי שדיווחו בעיתון הארץ אבי יששכרוף ודותן ערד, ומן הראוי להחזיק טובה למי שעשו כן, בית הכנסת העתיק על שם אליהו הנביא בג'ובר הושמד ככל הנראה.
בית כנסת קדום זה הוא אות וסמל לגדלותה של העיירה הקטנה הזו, שנבלעה לימים בתוך העיר דמשק רבתי והפכה להיות שכונתה הצפון-מזרחית. התבוננות בתצלומי לוויין של השכונה (באדיבות גוגל) חושפת את מימדי ההרס הברברי שחוללו שם המורדים וחיילי צבאו של אסד, שכן גושי בניינים שלמים נמחקו והפכו לעפר ואפר.
יש בידינו שפע רב של מידע מתקופת גירוש ספרד על אודות מקום חשוב זה, שכבר אז הייתה בו קהילה מבוססת ומוכרת. משו"ת מהר"י בירב (סימן לג) אנו למדים שהתקבצה באזור קהילה קטנה של יוצאי ספרד, וגם היא הייתה חלק מהחיכוכים שהיו בין המגורשים ליושבי הקהילות המקומיות, מסביב לשאלות של נוסח ומנהג. מהר"י הגיע לדמשק בעטיו של פולמוס הסמיכה, שפרץ בשנת רח"צ, ושאת מגמתו המשיחית הוביל בגאון. הוא ביקש לחדש את הסמיכה ולכונן מחדש את הסנהדרין, ואף סמך כמה וכמה חכמים מסביבתו, אך בני דורו לא הסכימו ליוזמתו, והאירועים הקשים הובילוהו לנדוד צפונה. גם ר"מ אלשיך מזכיר את השכונה ואת יושביה בתשובה מפרי עטו (סימן מג).
אולם, האיש המזוהה יותר מכל עם המקום הוא ר' שמואל אבוחצירא, אבי המשפחה המהוללת ברבים, ששמו המקורי היה, כנראה ר' שמואל אלבז. אגדות רבות נקשרו בשמו של מי שהיה מתלמידי ר' חיים ויטאל, זמן קצר לאחר תקופתו של מהר"י בירב. בכלל זאת יש שכרכו בו אגדה ביחס לנס שנעשה לו בהפלגה על גבי מחצלת בלב ים, אך הרב חיד"א מלמדנו בשם הגדולים שלו (מערכת הגדולים אות ש, סימן עה) ששמו נובע מהיותו מתבודד בחצר בית הכנסת העתיק של ג'ובאר, בהתבודדות ובהתייחדות עם קונו. כך לשון החיד"א שם:
"מהר"ר שמואל (אבו חצירו) איש א-להים קדוש היה, מתבודד בכנישתא דבי גובר בעיר הנקראת עד היום גובאר. ולרוב פרישותו מדרכי העולם הזה קורין לו רב שמואל אבו חצירי. ושמעתי מזקנים עזוזו ונפלאותיו שהציל לישראל מכמה צרות, וגם במכתב הן כל יקר ראתה עיני פעולותיו להצלת ישראל זכרו יגן עלינו. ומה שנאמר 'בכנישתא דבי גובר' הוא דרך הלצה. דכנישתא דבי גובר באומר הש"ס היה בערי בבל, וזה סמוך לדמשק".
החיד"א מתייחס לכמה מימרות מהבבלי המזכירות מקום בשם "בי אגובר" (ערובין סא, ב) או "אבי גובר" (תענית כו, א; מגילה כא, ב) שם התכנסו חכמים ולמדו תורה. הוא מבהיר שאין זה אותו מקום, כמובן. עד לאחרונה (ביו-טיוב ניתן לצפות בסרט שצולם בבית הכנסת בשנת 2010 למניינם) עוד היה שמו מוזכר בכתובים על קירות בית הכנסת באימה ובהערצה עצומה (עוד עליו ראו מ"ד גאון, יהודי המזרח בארץ ישראל, חלק שני, ירושלים תרצ"ח, עמ' 17).
דומה שקברו שלו הוא הסיבה שרגילים לייחס למקום קדושה עילאית. כך ראו בחיבורו של יצחק דנה, צופה פני דמשק, המכיל את תורתו של סבו הדגול הרב יוסף דנה, רבה של דמשק ולימים בחיפה, חיפה תשס"א, עמ' 217.
במקביל לאותה תקופה, התקיימו טקסים מיוחדים של תשובה והתעוררות רוחנית בבית הכנסת בג'ובאר, כפי שמספר ר' ישראל נג'ארה, המוכר בזכות פיוטיו "י-ה רבון", "יודיך רעיוני" ועוד, שאביו היה רבה של דמשק. הדברים מובאים מתוך חיבורו "מקוה ישראל" [פרסבורג תר"ן, עמ' ג; מובא גם אצל בניהו, "רבי ישראל נג'ארה", אסופות ד (תש"נ), עמ' ריא]:
"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה עזה הייתה לי מיום בואי פה העירה דמשק, עם המקדש המעוז כנשתא דבי גובר אשר נזכר בתלמוד במקומות רבים, ויש בקבלה מקובלת ונרשמת, מפי מגידי אמת, אשר בו נמשח אלישע בן שפט לנביא על ידי אליהו זכור לטוב (כתובת ברוח זו על גבי אבן גדולה מצויה בלב בית הכנסת, צ"ה), והן אמת כי יפעת הדרת זיו שכינת הבית הכנסת יעיד ויגיד עליו היות על אלה הדברים הנאמרים עליו אמת ואמונה, ומיום נפטר אבא מארי ז"ל אל מנוחה נכונה, שנים רבות שנה אחר שנה, נעתקנו לעשות שם המשמרה ערוכה בכל ושמורה, בחברת אנשי חיל יראי א-להים כמהים לעשות רצון יוצרם, נקראים חברת משמרת הקדש, שומרי משפט עושי צדקה בכל עת לעניים אשר שם וידי אדם מתחת כנפיהם, נוטפות מור, אומרים אמור, לשמור את דרך עץ החיים".
אמנם, ראו מה דעתו של ר' חיים ויטאל על כינוסי התשובה הללו בג'ובאר, בספר החזיונות שלו (מהד' אשכלי, ירושלים תשי"ד, עמ' לד), וד"ל.
נתפלל שעקירת בית הכנסת הקדום והחשוב הזה, הגם שהיא חילול ה' וחילול קדשי ישראל, תתוקן בביסוס האיתן של בתי הכנסיות בארץ הקודש, של חיזוק האחווה הפנימית, ושל קיום נבואת אליהו בבוא יום ה' הגדול, "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".
(נשא תשעה)
