הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)אחד היעדים הגדולים העומדים בפנינו כעת, בעונת הבחירות, הוא להנכיח את התנועה המאפשרת קיום ויכוח פוליטי נוקב לאור התורה, בהקפדה על דיני לשון הרע והלבנת פנים, כמו גם על מחלוקת לשם שמיים ועיסוק בעניינים העומדים על הפרק. קל מאוד להקפיד על כל אלה בחברה שאינה מאפשרת מחלוקת, ותובעת כי כולם יצייתו אך ורק לדרך אחת. אולם, לא זו תרבות המחלוקת בישראל, ולהפך – ממקום בו יש עמדה אחת בלבד צריך להתרחק ולהישמר, כיוון שהוא מצמיח מגדל בבל חדש. המחלוקת היא הדרך הבסיסית להישמר מפשיזם ומחד ממדיות, אולם היא גם יכולה להצמיח רעה גדולה. לפיכך, רק אם נצליח לנהל אותה בדרך הראויה, נוכל להוכיח כי הדבר אפשרי, ולטעון כי יש ביד תורת ישראל לעצב את דמות המחלוקת הפוליטית, ואת דרכי התנהלותה, בדרך שהיא לעילא לעילא מן הרפש המתחולל כעת במחננו. מערכת הבחירות בכללה אינה הולכת בדרך זו. ובד בבד, המציאות בה אנו עצמנו שותפים להכפשות ולהשמצות, לכינויי שם פוגעניים ולהזכרת עוון של אחרים, אינה מקדמת את הייעוד הזה, ואף גורמת לזילות של התורה ונושאיה.
האם אפשר להציע אפוא כי המשימה המרכזית שלנו תהיה מימוש היעד הזה? האם אפשר שחלק בלתי נפרד מחזוננו על מדינה יהודית יתמקד גם בדרכים לניווט בתוך עולם המחלוקת? בין הדרכים לעשות כך ניתן למנות את ההכרעה החד משמעית לעסוק בצדדים החיוביים ובבשורה של עמדתך ולא בפסילת הדרך של השני; בשמירה על שפה שמאדירה את פועלך בלי להשמיץ את האחר; בעיסוק בתוכניות, בחזון ובדרכים למימושו, ולא בהוכחות הכישלונות של העבר וכדו'. האם אפשר כי נפנה אל עצמנו תחילה לאחוז ולנקוט בדרכים אלו ובדומות להן. לא תגורו מפני איש הוא ציווי התורה, והוא מחייב את האדם לדבר בצדק, ולהביע את עמדותיו ביושר, באומץ ובנאמנות להן, ובהתחייבות שלו לפעול טוב יותר. בדרך זו נלך, בלי לעבור על איסורי תורה חמורים של לשון הרע, הלבנת פנים, ו"נשיא בעמך לא תאר".
ובמבט רחב יותר אפשר לדבר על שלושה מוקדים עיקריים. המוקד הראשון הוא בהפניית תשומת הלב של הציבור לשבח וההודיה לריבונו של עולם, על כך שזכינו שמחלוקות עמוקות בתוך עם ישראל מוכרעות בעזרת פתק בקלפי ולא על ידי כוונות הרובים. ברדיוס של כחצי יום נסיעה ממדינתנו העיקרון הזה אינו ברור כלל ועיקר, והדבר מלמד אותנו עד כמה אנחנו צריכים לרומם את המציאות הזו בעיני הקהל. המוקד השני הוא בדרכי ניהול המאבק, ביושרה, בשמירה על עקרונות ההלכה ועל עקרונות המוסר, ובעיקר – בבניית החזון והכוונות שלך ולא בפסילת האחר. המוקד השלישי הוא הניסיון למצוא את נקודת המחלוקת העיקרית בין השיטות השונות, ללמד אותן, להתייחס אליהן בדרכו של הראי"ה קוק ש"…סימן רע הוא למפלגה אם היא חושבת שרק עמה הוא מקור חיים, של כל החכמה וכל היושר, וכל זולתה הכל הבל ורעות רוח" (איגרת יח), ולקרוא לציבור כולו לבחור לפי מיטב הכרתו, יראת השמיים שבו, כינון החברה על יסודות המשפט הצדק המוסר והחמלה, ואהבת האומה והארץ. המאבק הפוליטי לעצמו אינו מאבק פסול. ברם, בדרך בו הוא מתנהל כעת הוא מהווה סכנה עצומה לעצם קיומנו הפנימי.
(משפטים תשעה)
