ד"ר יצחק קניגסברג"עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ" (במדבר יד',יא'), קבל הקב"ה על חוסר האמונה שהפגינו בני ישראל כלפיו, כאשר הם נתנו קולם בבכי וביקשו לשוב למצרים בעקבות הודעת המרגלים: "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם (עמי כנען) כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" (מהקב"ה – רש"י).
נשאלת השאלה: איך קרה שהעם שראה את ניסי ה' הגלויים, וכבודו נתגלה להם על הים: "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי ואֲרֹמְמֶנְהוּ" (היו מראין אותו באצבע – רש"י), הגיעו לדרגה כה נמוכה של חוסר אמונה – "עד אנה לא יאמינו בי"?
במחקר מדעי נהוג לאשש תיאוריה מדעית על ידי הצגת ראיות המחזקות ומוכיחות חלק מהתיאוריה, או את כולה. כאשר אי אפשר להביא את כל העובדות מהשטח, ניתן להשתמש בניסויי מעבדה כדי להוכיח את נכונותה. ישנם כאלה המוכנים לקבל את התיאוריה, ובלבד שתוכח נכונותה על ידי הראיות מהשטח והניסיונות מהמעבדה. מאידך, יש כאלה שאינם מוכנים לקבל את התיאוריה כלל. הם לא יתנו לעובדות לבלבל להם את המוח. על כל הוכחה הם יענו בספק, גם כאשר ההוכחה תהיה מעל לכל ספק.
בני ישראל חיו במדבר במעבדה אחת גדולה, שבה הקב"ה הציג בפניהם השכם וערב הוכחות ל"תיאוריה": "אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (שמות ג', ו'-ח').
כל הוויית עם ישראל הייתה ספוגה באווירה של אותות, מופתים וניסים גלויים כדי להוכיח את "התיאוריה".
פעם אחר פעם הטילו בני ישראל ספק בהבטחת ה' הגלומה "בתיאוריה", כפי שהקב"ה העיד: "כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי" (במדבר יד', כב').
הקב"ה יצר משבר בטחוני ( מצרים רדפו אחרי בני ישראל בצאתם ממצרים, המלחמה נגד עמלק ברפידים ) , ומשבר גסטרונומי
( מחסור במים ומזון במרה, במדבר סין, ברפידים) בכוונת מכוון, כדי שבני ישראל יפנו אליו בבקשה לישועה. הקב"ה שלח להם את המענה לבקשתם בצורת אותות, מופתים וניסים גלויים (קריעת ים סוף והטבעת המצרים, ניצחון על עמלק, מים מן הסלע ובעזרת עץ ממתיק, מן – מזון מהשמים ), כדי שאלה ישמשו כהוכחה ל"תיאוריה" הגלומה בהבטחת ה' לאבות האומה.
ברוב המקרים ( להוציא מעמד שירת הים ומעמד הר סיני), בני ישראל היו ספקנים לגבי ההוכחות למימוש ה"תיאוריה".
האם זה נבע כתוצאה מכך שגם חיי היום יום שלהם היו רוויים אותות וניסים גלויים? על כך קשה לענות.
אצל יוצאי מצרים, החיים על פי אותות וניסים גלויים היו הסטנדרט הרגיל של החיים. בגמרא (נדה לא',א') כתוב: "בעל הנס אינו מכיר בניסו". זה נכון ביחיד וזה נכון בעם שלם. בני ישראל לא הכירו בניסים שנעשו להם, אפילו שאלו היו ניסים גלויים מנקודת המבט שלנו.
האם האמונה בצדקת ה"תיאוריה" ובהשלכות הנובעות ממנה – אמונה בה' דרך האותות נכשלה?
התשובה לכך היא : כן ולא. היא נכשלה בדור המדבר, שלא השכיל לקבל את האותות להוכחת ה"תיאוריה", אך היא נחלה הצלחה כבירה בדורות שלאחר דור המדבר. האותות, המפתים והניסים הגלויים שנעשו לאבותינו, שימשו לאורך הדורות וממשיכים לשמש בימינו כהוכחות מוצקות לקיומו של אל עליון, ששמר הבטחתו לאבות האומה, כשהוציא את בניו ממצרים באותות ומופתים והביאם אל הארץ המובטחת. בחלק גדול מהמצוות אנחנו מזכירים זאת: "זכר ליציאת מצרים".
היום אנו רואים גם באותות שאינם בגדר ניסים גלויים, המתנהלים על פי חוקי הטבע, את מציאות ה' בעולם.
(שלח תשעה)
