על מעפילים ועל חוזרים בתשובה

 

בחטאם חשפו שהם סובלים מן הקושי המוכר של חלק מן החוזרים בתשובה, הנטיה לקיצוניות

הפרשה נפתחת בסיפור חטא המרגלים. משה שולח מרגלים ארצה והם שבים מתור את הארץ ובפיהם בשורות מרות על הנעשה בארץ, על הקושי לכבוש אותה ועוד. הקצף יוצא על העם ועל המרגלים בלשון קשה ביותר: "עד אנה ינאצני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו". כפיות הטובה והפגיעה חמורות ביותר. ובהמשך: "עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי", וגם המגיפה בעם לא מבוששת לבוא. על כן, אולי לא מפתיע שכבר למחרת מתעוררים רבים בתשובה- אלו המכונים "המעפילים". כפי שהתורה מציינת מפורשות שהסיבה למעשיהם של המעפילים הוא- "כי חטאנו". וכך נאמר: "וישכימו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו". התיאור שבפסוק הזה ספוג ב'הפניות' (רפרנס) למעשהו של אברהם אבינו בעקידה. כמוהו- גם הם משכימים בבוקר, כמוהו- גם הם אומרים "הנני", נכונים לעשות את הדבר הנכון. וכמוהו- גם הם עולים אל ההר, וגם הם מבקשים להגיע "אל המקום" אשר אמר ה'. מדוע, אם כן, נענשו?

האברבנאל בפירושו מתייחס לכך שהם אכן ניסו לתקן ולסיבת עונשם:

"חשבו לתקן את אשר עותו במה שהשכימו בבקר לעלות אל ראש ההר כמתחרטים ממה שעשו ואמרו הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו.

"ומשה הוכיחם עליו למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח. כלומר גם בזה ממרים הייתם כשהייתי אומר לכם עלה רש אל תירא ואל תחת כי ה' הוא הנלחם לכם ולא אביתם לעלות ועתה שהשם אומר לכם פנו וסעו המדברה דרך ים סוף תאמרו הננו ועלינו אל תעשו כן אל תעלו כי אין ה' בקרבכם ולא תושעו בכחכם כי באמת תפלו בחרב האויבים הואיל ושבתם מאחרי ה' והמה לא אבו שמוע ויעפילו לעלות אל ראש ההר".

האברבנאל מסביר שלמעשה הבעיה העיקרית לא היתה חוסר הרצון לעלות לארץ, או בכך שהאמינו שהיא אינה "זבת חלב ודבש". הבעיה העיקרית של העם היתה, כפי שהקב"ה אומר מפורשות: "עד אנה לא יאמינו בי". גם אם הארץ אינה טובה עדיין היה מצופה מן העם ללכת אחרי הקב"ה באש ובמים. הציפיה של הקב"ה לאמון היתה צריכה לבוא גם על רקע של קושי ולא רק על רקע של קבלת הטוב. העליה לארץ אינה מתקנת דבר, שכן, גם היא נעשית תוך הפרה בוטה של קביעת הקב"ה שאת ארבעים השנים הקרובות הם יבלו במדבר. התיקון היה צריך לבוא בקבלת הדין ולא בעליה ארצה. אם כן, האברבנאל טוען שהחטא לא היה הוצאת דיבת הארץ אלא כפירה בה' ובטובתו. ועל כן, ההעפלה רק חיזקה את אותו החטא.

אולם, אפשר להתבונן על מעשה המעפילים בדרך שונה ולומר שבאמת הבעיה שלהם היתה בעצם הרצון לעלות לארץ ומייד. בחטאם חשפו שהם סובלים מן הקושי המוכר של חלק מן החוזרים בתשובה, הנטיה לקיצוניות. עבור המעפילים יש רק שתי אופציות, העולם הוא בינארי: או שנעלה לארץ ישראל בהתלהבות אש קודש או שנתאהב בגלות, במצרים ובמשמניה ונוציא דיבת הארץ רעה.

לוינס כתב שהיהדות היא דת של מבוגרים. האמונה בה' מצריכה הבנה מורכבת. מציאת האיזונים המדויקים היא משימת כיול לא פשוטה והיא מצריכה, כך מתברר, התבגרות של ארבעים שנה.

(שלח תשפ"ב)