אסטרטגיה חברתית – מעמדות או מעגלי קדושה

מחלוקת קורח יצרה רעידת אדמה בעם ישראל, והפכה סמל ל"מחלוקת שאינה לשם שמים", ש"אין סופה להתקיים" (אבות ה יז). "אמרו חכמים: חכם גדול היה קורח ומטועני הארון!" (במ"ר יח ג). כדמות ציבורית מוכרת לא הייתה אפשרות להתעלם ממנו ומטענותיו.
המחלוקת פרצה בעקבות תסכול אישי ויצר שררה – הציפיה להתמנות לנשיא הקהתים, המשפחה הנבחרת במשפחות הכהנים. קורח ראה את עצמו ראוי בשל יכולותיו, ובעל קדימות בשל גילו. אולם ההשגחה בחרה באליצפן בן עוזיאל בן דודו הצעיר (רש"י טז א).
כדרכם של בעלי מחלוקת בחר להסוות את כוונותיו האמיתיות, ולא תקף את עצם המינוי, שהיה מתקבל כדבר אישי, אלא את חוסר השיוויוניות שב'שיטה' החברתית, "כי כל העדה כלם קדושים", ואת דרך מינוי ההנהגה: "ומדוע תתנשאו על קהל ד'"; ה'הד' הציבורי משך את ליבה של ההנהגה. "שמשך כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו" (תנחומא קרח א). "ואין לך צביעות המעוור העיניים יותר מזה, אבל פנימיות מחשבותיו היו טמאים" (תפא"י אבות שם).
המחלוקת על השיטה החברתית, מבנה החברה, ההנהגה, ודרך מינויה, נגעו באחד מהיסודות הקיומיים של החברה האנושית. מהסוגיות האסטרטגיות שמשפיעות באופן ישיר על כל אדם ואיכות חייו.
האסטרטגיה החברתית האוניברסלית רואה בחברה מסגרת שתשרת את צרכי חבריה. לשם כך היא זקוקה לשכבת הנהגה שתנהל אותה, והיא נותנת לה סמכויות וכח לממש את אחריותה. מצד שני זוהי קבוצה גדולה שיוצרת 'מעמד' משל עצמה. היא עלולה לנצל את כוחה, ליטול לעצמה סמכויות וזכויות יתר, על חשבון מעמד הביניים והמעמד הנמוך, בניגוד לערכי השוויון. ולנצל את המשאבים הציבוריים כדי לנהל חיים נהנתניים. לעיתים גם בצורה ראוותנית שגורמת לקנאה (ומניע רבים לחתור למעמד של הנהגה). זהו מקור המתח בין המעמדות, שהגיע לעיתים לכדי מאבק אלים, ל'מלחמת מעמדות' ול'מלחמות אזרחים' שקרעו עמים ומדינות.
לעם ישראל נועדה אסטרטגיה שונה, המותאמת ליעודו. עם ישראל נועד להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט ו), שבו נבנה המרקם החברתי על אדני הקדושה.
הקדושה פועלת במציאות כ'מוקד' שסביבו מדרג של מעגלים מעגלים. ישנה הבדלה בין מעגל למשנהו (תנחומא קרח ה אוה"ק ב כח). ככל שהמעגל קרוב למוקד כך יש לו מדרגה של קדושה שונה, אך אין לו זכויות יתר, אלא חובות יתר ומגבלות (מהר"ל תפא"י כב). בהתאם לכך נבנתה המסגרת הציבורית. היא אינה בנויה על 'מעמדות' ולא בצורה שטוחה ושיוויונית אלא בצורה מעגלית. במוקד כהן גדול אחד, סביבו מעגל של משפחת הקהתים וכלל הכהנים, מעגל הלויים, ומעגל הישראלים (ראה שיחות הרצי"ה זצ"ל קרח).
לא ניתן להתייחס למבנה הזה באופן שהתייחסו ל'מעמדות', והמיקום במעגלים אינו נרכש אלא מוקנה. הבחירה האלוקית במנהיגות מעקרת את התחרותיות בין הטוענים לכתר. "בוקר וידע ד' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו" (כאן טז ה).
קורח אמנם ידע זאת אולם הוא ביקש לערער על המנהיגות באמצעות טענה שוויונית, שהיא טענה 'קליטה' ובעלת פוטנציאל גיוס של הציבור, נגד ההנהגה. כביכול גם בקדושה "כל העדה כולם קדושים". בשאלתו המתריסה אודות "טלית שכולה תכלת" ו"בית מלא ספרים" (במ"ר יח ג) הוא מנסה לערער על הצורך במזוזה יחידנית ויחודית כשהבית מלא ספרים, או בצורך בפתילי תכלת יחידניים ויחודיים כשהטלית כולה של תכלת. לטענתו, המעגלים אינם אלא תירוץ כדי לייצר מעמד מתנשא!
הערעור על אושיות הקיום הייחודי של עם ישראל הרעיד את הקרקע תחת הקיום של עם ישראל כ'ממלכת כהנים וגוי קדוש'. אולם האדמה הרועדת בלעה לקרבה דווקא את קרח ועדתו.
(קרח תשעה)