הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)דמותו של קרח היא סמל מובהק של מרידה בה' ובשליחיו הנאמנים, משה ואהרן. קרח מורד לא רק בעצמו, כי אם גם מתסיס את הרבים אחריו, בפרט שבט לוי וראובן, ועל ידי כך הביא חורבן נורא לעולם, בדמות הבלועים והשרופים. ככל הנראה מסיבה זו שמו של קרח לא מונצח בתולדות עמנו בקרב חכמים, גדולים וסתם "עמך ישראל", כי מה לנו ולאדם כמותו?
אולם, ראו זה פלא, משפחה אחת מבני תימן, משפחת רבנים, סופרים, צדיקים וקדושי עליון, שימרה מסורת ייחודית ובניה מעטרים בעוז את שם המשפחה – קורח. הנציג החשוב בדורנו של משפחה זו הוא רבה הראשי של בני ברק, הרב שלמה קורח שליט"א, שבימים אלה קהל עדתו מציינים את יובלו השמונים, יאריך ה' ימיו בטוב ובנעימים. כנער בן ארבע עשרה עלה לארץ, עם שרידי גולת תימן, ובה עלה ונתגדל בתורה ובחכמה, כחניך של ישיבות רבות ומגוונות (ביניהן ישיבת מרכז הרב, כבן דורו הגדול הרב יוסף קאפח זצ"ל; וכן ישיבות ליטאיות כדוגמת פוניבז', לייקווד, ועוד). הוא העשיר ומעשיר את עולם התורה במגוון רחב של ספרים בכל מקצועות התורה, מהלכה ועיון (כסדרת ספריו על הרמב"ם), פרשנות וקבלה, ועוד.
הרב קורח הוא נכדו של הגאון הענק, רבה האחרון של תימן, הרב עמרם קורח, שזכה ועלה לארץ הקודש בשנת תש"י. כך כתב רע"ק בספרו האוטוביוגרפי סערת תימן (עמ' צא):
"הן עתה ימלא פינו תודה וברכה לצור ישועתנו, אשר הראנו את ידו החזקה, דבר שלח ה', עורי תימן התנערי מעפרך, ובואי צפונה אל עיר תפארתך, לבשי בגדי עז והסירי בגדי אלמנותך, ודעי וראי כי שלמו ימי אבלך […] מאהבת ה' אותנו הצליח את דרכנו, החיינו והגיענו את נחלת אבותינו, והננו כאיש אחד חברים בקרב אחינו גדולי מזרח ומערב, עם גדול ורב, בעיר א-להינו הר קדשו קריה למלך רב".
עוד הרחיב שם באשר להנהגות הנכונות ליהודי תימן, אחרי עלייתם לארץ הקודש. לאחר שציין את ההכרח המובן מאליו ללמד את הדור הבא תורה ומצוות, ולהקפיד עימם על לימוד עברית מתוקנת וראויה, כותב הגאון כך (שם):
"לחשוב מחשבות במלאכת יד מכל התעשיות, להביא ברכה יגיע כפים, לאכול לשבעה ולשתות לרוויה. נאזור מתנים בעבודת האדמה, בחור ועלמה, לזרוע ולקצור, לנטוע ולבצור בחריצות ידיים וזעת אפים. ונתנה ארצנו יבולה ועץ השדה יתן פריו. להחזיק בארץ ירושתנו בבנין משכנות ודירות משוכללות, לחפור בארות ולהוציא נוזלים מעמקי תהומות להיות שלובי יד עם אחינו הגאולים להגנת ארץ נחתנו, בכח וגבורה ומסירות נפש ואומץ תקוה, כי לה' הישועה".
גדולי מורי תימן התנגדו כהוראת הרמב"ם הידועה, להשתמש בתורה כקרדום לחפור בה, ולא ראו בעין יפה מי שכל אומנותו בתורה והוא מוטל על הבריות לפרנסו. הם קיימו בעצמם 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ', וכך הורו גם לצעירי הצאן. מהם היו לבלרים, מהם צורפים, ומהם עוסקים בכל מלאכה נדרשת. גם ההוראה הטבעית והמתבקשת מאליה ליטול חלק במשימות הגנת הארץ לא הייתה שנויה במחלוקת אצלם כל עיקר, והם ראו בה לא חובה ומטלה כי אם זכות ומימוש ערגה.
דברים ברוח זו ניתן למצוא בשריד משירו של הגאון הגדול, מייסד שושלת קורח המעטירה, הרב יוסף קורח, שחי בין השנים תקנ"ה-תרמ"ו (1886-1795 למניינם):
"פדה עמך מקבל כל תפלה / בנה להם מקום זבח ועולה // […] לך נוחיל נחכה יום ולילה / שלח תשבי לישר כל מסלה // והעלינו לעיר ציון בצהלה / וזכינו לכל מדה מעולה".
הדברים לקוחים מתוך דיואן מנחת שלום, שהועתק בידי ר' זכריה בן שלום עראקי, ופורסם לראשונה בידי פרופ' יהודה רצהבי ע"ה, ממחיי תרבותה של יהדות תימן בארץ הקודש.
חכמים גדולים נוספים היו משושלת זו, וביניהם ראוי למנות את המקובל הא-להי, הגאון האדיר ר' חיים קורח, בנו של ר' יוסף הנזכר. הלה, שהותיר אחריו כמה חיבורים חשובים בכתב יד, נהג לתבל את שיחות המוסר החדות והמפורסמות שלו, שרבים מציינים אותן כגולת הכותרת של מפעלו הציבורי בקרב יהדות תימן, בפירושים עמוקים ודרשניים בכל מקצועות התורה. דוגמה אחת, שמדגישה את בטחונו בגאולה העתידה, מתייחס לדיני הנפת קרבנות, כמו גם להנפת ונענוע לולב (מתוך פירושו "באר מים חיים" לפרשת צו; מובא מספרו של הרב פנחס קורח, ענף עץ אבות, בני-ברק תשנ"ד):
"ענין מוליך ומביא […] רמז לגלות ולגאולה. מוליך על שם 'וילכו בלא כח לפני רודף" (איכה א, ו), ומביא על שם 'הנני מביא אתכם בארץ צפון' (ירמיה לא, ח). מעלה למי שהעלה שכינתו מקרב ישראל, שנאמר 'ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר' (יחזקאל יא, כג), ומוריד למי שעתיד להורידה ולהשרותה בישראל, שנאמר 'כן ירד ה' צבאות לצבא על הר ציון' (ישעיהו לא, ד)".
הרי לנו שושלת מפוארת, שלא הספקנו לעמוד על כל גדוליה ונכבדיה, שמרוממת ומקדשת מחדש את השם "קורח" לתהלה ולתפארת בתולדות עמנו, שם שראוי לו להנשא בפי כל כעדות לדבקות בתורת ישראל, בעם ה' ובארצם.
(קורח תשעה)
