שיח של כבוד בין הורים לילדים

רבים ניסו להסביר מה היה חטאו של משה עד כדי שניטלה ממנו מנהיגותו. משה נצטווה לדבר אל הסלע ובמקום זאת הוא מכה את הסלע, פעמיים. "וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים". ומסביר רש"י: "לפי שבראשונה לא הוציא אלא טיפין, לפי שלא צוה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע, והמה דברו אל סלע אחר ולא הוציא, אמרו שמא צריך להכות כבראשונה… ונזדמן להם אותו סלע והכהו".

משה היה יכול להכיר בטעותו כבר בהכאה הראשונה שלא הניבה כל תוצאה, אולם בחר להכות את הסלע פעם נוספת עד ליציאת המים.

הילקוט שמעוני (חוקת רמז תשסג) מביא משל חינוכי להסבר האירוע: "ודברתם אל הסלע [כ, ח], והכיתם לא נאמר, א"ל כשהנער קטן רבו מכהו ומלמדו כיון שהגדיל בדבור הוא מיסרו, כך אמר הקב"ה למשה כשהיה סלע זה קטן הכית אותו שנאמר והכית בצור אבל עכשיו ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק אחד והוא מוציא מים מן הסלע, והוצאת להם מים מן הסלע".

בצעדיה הראשונים של האומה משה נדרש להכות בסלע, שכן בתחילת הדרך יש צורך בהנהגה קשוחה. אולם, לאחר מסע הנדודים במדבר במשך ארבעים שנה, העם כבר התבגר והיה צורך בשינוי. את ההכאה יש להחליף בדיבור ובשיח משותף. וכך כותב הרב קוק זצ"ל  (אורות הקודש ד, עמ' תק) אודות חטא המריבה:

"שורש כל זה הוא חטא מי מריבה וכעסו של משה, אמירת שמעו נא המורים, שהביאו הכאה בסלע, במקום שהיה ראוי להיות הרצון והפיוס והדיבור".

חטא מי המריבה הוא לקח לדורות גם ליחסים שבין הורים לילדים. בשלבים הראשונים יש צורך בהעצמת הסמכות ההורית  שיש בה יותר קשיחות. אולם, בגיל ההתבגרות יש צורך גדול יותר בשיח משותף. הרב קוק מתייחס לשיפור בתפיסה החינוכית בדורות האחרונים וכתב  (עין איה, ברכות – חלק א, עמ' 31): "… לא במהלומות יחונך האדם, כי אם בדרכי נעם. והיראה האמיתית היא יראת הרוממות הבאה מצירוף האהבה הנאמנה. ועד הזמנים האחרונים לא ירדו חכמי הפדגוגיה לזה, והיה דרך חינוכם רק במקל חובלים, עד הימים האלה, שניסיונות הרבות הוכיחום להשכיל את אשר הורו לנו חז"ל ברוח קדשם".

בימים אלה הילדים שוהים בבית וההורים נדרשים לאחריות גדולה יותר. מצד אחד, יש להתרחק מכעס ומקפדנות, ומצד שני, להרבות בשיח והקשבה וכל זה מותנה בכך שהסמכות ההורית אינה נפגמת. העצמת הצדדים החיוביים, הם שיביאו להוצאת מים מהסלע, לגילוי שפע של כוחות חיוביים וטובים בילדינו ובלשון המדרש: "שנה עליו פרק אחד, והוא מוציא מים מן הסלע".

(חוקת תשפ"ב)