הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)כאשר משה פונה אל ישראל במעמד ברית מואב רגע לפני כניסתם לארץ הוא אומר להם: הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְֹרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם…". מפאת חשיבות המעמד משה מבקש מהעם הקשבה מיוחדת – הסכת ושמע. הסכת היא מילה יחידנית בתנ"ך, ודווקא משום כך חז"ל דרשו אותה בכמה צורות כאשר באחת מהן הם מפצלים את המילה לשתיים: "הַסְ" ו"כֵּת" ודורשים: "הס ואחר כך כתת" (ברכות סג ע"ב). דרושה שתיקה לפני הבעת עמדה או דעה.
הרב קוק מרחיב את היריעה ומסביר, שאחת מנטיותיו של האדם היא להגיב במהירות ללא תהליך של עיבוד הדברים ששמע או קרא. תגובה מהירה, טרם שבדק לעומק את הסוגייה וסקר את מרכיביה השונים, עלולה להביא לתגובה חסרת אחריות. על האדם להתאזר בסבלנות ובאורך רוח, להתרגל להקשיב ולהכיר את הסוגייה לרבדיה השונים. רק כאשר הסוגייה נהירה וברורה ניתן לומר ביקורת – להסכים או לחלוק. וכך כותב הרב קוק זצ"ל על דרשתם של חז"ל על המילה הסכת: (עין איה ברכות ב פס' שמג):
"העיונים בכל דבר צריכים להיות נולדים לא רק מתוצאות ההשקפה השכלית בדבר הפרטי לבדו שבו הוא נושא ונותן, כי אם צריכים, שיהיו תוצאה של הרחבה וידיעה מקפת אל כל העניינים המתייחסים לו. על כן אין תקווה לתוצאות טובות של חידושי עיונים, כי אם כשקדמה הידיעה הכוללת וכל העניין וכל הדברים השייכים לו […] על כן צריך שיהא האדם מתרגל לסבול לשמוע הרבה, להוסיף ידיעה, מבלי הוסיף בזה עדיין דעתו והשקפותיו, אשר גם אם יתנגדו לאיזה פרטים וסעיפים, אל יצא לריב מהר. הס, שתוק, והאזן ורד לסוף דעת העניינים וחקור בכל חלקיהם …"
הצורך בהקשבה ובעיבוד הדברים לפני הבעת דעה נלמדים גם ממשנה ידועה במסכת אבות (ג,ב): "שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְאֵין בֵּינֵיהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה, הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים". לכאורה נראה, שמושב לצים הוא מצב שבו יושבים שניים, ובמקום לעסוק בדברי תורה, הם עוסקים בדברים בטלים. אולם ר' חיים מוולוז'ין, בפירושו "רוח חיים" על פרקי אבות, מפרש את הדברים אחרת. לא נאמר במשנה: שניים שיושבים ואינם עוסקים בתורה. אלא שהשניים לומדים יחדיו תורה אלא שלא מתקיים "ביניהם" שיח תורני, כל אחד לומד את תורתו. חוסר ההקשבה פוגם בלימוד התורה. לעומת זאת, "שְׁנַיִים שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה, דהיינו שמקשיבים אחד לשני, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם". הקשבה אחד לשני, ויותר מכך להסכית לפני הבעת הדעה, נחוצה כדי להגיע לאמת.
דברים אלו נכונים גם בהקשר לשיח יומי בין בני אדם. לפני כל אמירת ביקורת נדרש האדם להצטייד בסבלנות. הקשבה מלאה אינה מיומנות אלא אמנות. אולם, החינוך להקשבה אינו מתחיל ברשות הרבים אלא דווקא בבית. הקושי הגדול בהקשבה קיים דווקא עם הקרובים לנו ביותר, נשותינו וילדינו. פעמים שאנחנו שיפוטיים מדי ואין לנו את הסבלנות להקשיב, במיוחד בדורות האחרונים בהם יש לנו הרבה הסחות דעת בשל העיסוק במחשב, בניידים ועוד.
כבר אמר ר' נחמן מברסלב: "אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות". אף שהקשבה נתפסת כעמדה פסיבית של אי-עשייה, להקשבה יש תפקיד מובנה ורב עוצמה. הקשבה דורשת מיומנויות רבות, ביניהן יכולת שלא לשפוט את הדובר, רצון להיטיב והבעת אמפטיה לרגשות. הקשבה מספקת הרגשה שיש למי לפנות ויש מי ששומע, גורמת לשיפור יחסים ומאפשרת שיתוף. ההקשבה גם מכבדת את הזולת ומוסיפה אהבה בין אדם לחבריו. כמה זקוקים אנחנו להקשבה בדור שלנו.
