הרב ארי לנדאבפרשת "חקת", מיד אחרי פרשת "פרה אדומה", אנו מדלגים מבחינה כרונולוגית יותר משלושים ושמונה שנה, ועוסקים באירועי שנת הארבעים ליציאת בני ישראל ממצרים. ראשית שנת הארבעים מתאפיינת בפרידה משניים מבין שלושת המנהיגים אשר הוציאו את עם ישראל ממצרים והובילוהו במדבר, מרים ואהרון.
האירוע הראשון הוא הפרידה ממרים. וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם: וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן: (במדבר פרק כ', א'- ב'). בסמוך למותה של מרים אנו מתבשרים על מותו של אהרון. וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר: וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל: (במדבר פרק כ', כח'- כט'). ניתן לשים לב כי ישנו הבדל בתיאור הכתוב בין שני האירועים, אצל מרים לא מספרים על מחליף או יורש וגם אין תיאור אבלו של העם. התורה רק מספרת לנו מיד כי "וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה" אך בפשט לא ברור מה הקשר. לעומתה, אהרון זוכה כי עם מותו מתמנה לו יורש, אלעזר בנו, וכל העם בעת שרואה את אלעזר יורד מן ההר ככהן גדול, מבין כי אהרון נפטר. אך מעבר לכך התורה מתארת לנו אבל כבד של שלושים יום שבו היו שותפים כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל.
מדוע לכל פרידה בפרשה ניתן תיאור שונה? ניתן לקשר את זה עם התפקידים המהותיים של כל אחד מהמנהיגים כדברי הגמרא במסכת תענית דף ט/א ר' יוסי בר' יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל אלו הן משה ואהרן ומרים, וג' מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה. מתה מרים נסתלק הבאר שנאמר ותמת שם מרים וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה.
אהרון ייצג את גילוי השכינה האלוקית בעם ישראל, הענן. עם מותו ההשגחה האלוקית ממשיכה, ולכן מיד יורד מההר מחליפו בכדי לבטא את הרצף הבלתי נפסק בהשגחה. העם מתאבל על אהרון ראשית כי היה משכין שלום בין אחד לשני (כדברי המדרש באבות דרבי נתן פר' יב'). אך, יתרה מזו, העם מבין כי עם מותו של אהרון, והעברת הכהונה הגדולה לאלעזר, הם עוברים מהשגחה אלוקית גלויה להשגחה נסתרת, כי הענן ייעלם עם כניסתם לארץ. על כן הם בוכים על הירידה כביכול בגילוי השכינה בקרב המחנה.
אך מרים מייצגת את באר המים, מים אלו עליהם נאמר במכילתא (פר' בשלח) דברי תורה שנמשלו למים ומנין שנמשלו למים שנ' הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נה א). עם מותה של מרים, העם ומנהיגיו העוסקים בתורה הם יורשיה, אין גם מקום לאבל רוחני אלא דרישה ציבורית לעמול בתורה. באמת, בהמשך הפרשה אנו קוראים את שירת הבאר אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה: (במדבר פרק כא', יז'- יח'). את בארה של מרים שנעלמה עם מותה חופרים שרי העם ומנהיגיו בעזרת הציבור כולו. מצד הביטוי הרוחני של הבאר ניתן לומר כי התורה שבכתב שירדה משמים ע"י משה רבנו, מגיעה לשלב חדש כמובא ע"י שפת אמת (במדבר פרשת חקת) באר חפרוה שרים כו' אא"ז (החידושי הרי"מ) מו"ר ז"ל הגיד פי' הבאר שהוא תורה שבע"פ שצריכין למצוא מעצמו הארת התורה הגנוזה בכל דבר. ע"פ דבריו מעתה מוטלת על כל אחד מישראל חובת "חפירת הבאר", חובת עמלה של תורה כתורה שבע"פ למצוא את האור הגדול הגנוז בתורה.
(חוקת תשעב)
