שלוש סדרות חינוך

מרבית האנרגיות הציבוריות והנפשיות שלנו בזמן האחרון מוקדשות ומופנות מדרך הטבע לענייני הביטחון.
אירוע החטיפה מבית, כמו גם מה שקורה בעיראק ובסוריה מחוץ, מאלצים אותנו לבחון ולדון בכובד ראש ובאחריות בנושאי הביטחון , השבים ותופשים מקום מרכזי כל כך בחיינו.
אלא שדווקא בעת הזו, בה כל המאמצים והתפילות מופנות לשיבת הבנים הביתה, ומתוך מילות חיזוק, הערכה ואהבה אין קץ לכל כוחות הביטחון שבאמת עושים ימים ולילות למען הצלחת המשימה, אי אפשר שלא לתת את הדעת לשלוש עובדות ולשלוש סדרות חינוך שצריכות לעורר אצלנו מחשבה ותשומת לב רבה.
האחת- העובדה שעם כל הנוכחות המאסיבית של כוחות הביטחון שלנו, למיניהם וסוגיהם באיו"ש, עם כל מערכות הקשרים האנושיים והאלקטרוניים העומדים לרשותנו, עם כל רשתות המודיעין המשוכללות שפיתחנו במשך שנים רבות- על כל זה ביחד, נכון לכתיבת שורות אלו- במבחן התוצאה- אין לנו מידע, וגם לא את החטופים עצמם. מה שמלמד על מגבלות המידע שלנו, ועל כך שבפעם הבאה שפוליטיקאים או גנרלים ידברו בשחצנות על כך שאפשר לקחת סיכונים כאלו ואחרים, כי אנחנו מספיק חזקים וכי יש לנו יכולות אנושיות וטכנולוגיות אדירות- או אז כדאי שנזכור ונזכיר עד כמה עם כל הכבוד, ובהחלט שיש כבוד, אנחנו עדיין חסרי אונים ומידע במשך ימים ולילות ארוכים כל כך, מה שמחייב אותנו לקורטוב של פיכחון וענווה, ומודעות למגבלות.
השנייה- עקב הכותרות הגדולות, אנחנו פחות שמים לב לכותרות הקטנות יותר, אך הלא פחות דרמטיות. פרשיית הרפז ומסמך גלנט, והחקירות של הרמטכ"ל לשעבר ושל אשתו, ושל מי שהיה דובר צה"ל, ושל בכירים מאד מאד במערכת הביטחון כולל שר הביטחון לשעבר- כל אלו מגלים תמונת מצב מבהילה ומחרידה של שני הבכירים ביותר במערכת הביטחון של המדינה, הרמטכ"ל ושר ביטחון, שלא רק שלא מדברים זה עם זה, שלא רק שלא משתפים פעולה זה עם זה, אלא מכשילים זה את זה, מדליפים זה כנגד זה, נלחמים זה בזה, ומפקירים את ביטחון ישראל עקב מלחמות אגו. אזרחי ישראל מבקשים לישון טוב בלילה ביודעם בידי מי מופקד ביטחונם, אלא שאילו היו יודעים מה באמת מתרחש בלשכות הללו, כיצד הביטחון האישי והלאומי מופקר, שנתם הייתה נודדת לא רק בלילות אלא גם בימים. האם יש קשר בין הסעיף הזה לסעיף הקודם ? יהרהר כל אחד את הרהוריו בעניין…
השלישית- עקב הכותרות הגדולות על הנעשה בבית פנימה, אנחנו לא ממש שמים לב למה שקורה במזרח. עירק קורסת, ונופלת לידי המוסלמים הקיצוניים, ארה"ב נעלמה והפכה להיות ללעג ולמגוחכת וללא רלוונטית לא בעירק ולא בעולם כולו, ובהחלט יש מצב שבעוד זמן לא רב האסלאם הקיצוני הזה יישב לירדן על גבולה המזרחי, ומי יתקע לידינו שירדן לא תקרוס אף היא כמו עירק בידי אותם כוחות אסלאם, ואז נמצא את עצמנו עם איראן ושלוחותיה לאורך גבולנו המזרחי עם שלוחות וגרורות לתוך איו"ש, ואחר כך לאורך הגבול עם סוריה, שיחבור לכוחותיהם שכבר מצויים לאורך גבולנו מול לבנון. המזרח התיכון משתנה ומתהפך לנגד עינינו. ירדן החלשה עלולה פשוט לקרוס ולהיעלם כמו עירק, סוריה עלולה לקרוס ועל הגבול יישבו שלוחי איראן, וכן הלאה לאורך ולרוחב מרחבי המזרח התיכון.
כשיבואו ימים שיקומו ויתייצבו מולנו כל מיני מדינאים, מומחים, פרשנים, פוליטיקאים וגנרלים עם ארשת פנים של כאלו היודעים הכל, ומבינים הכל, וחוזים את הכל, כאלו שהכל נהיר ובהיר להם, והם יודעים מה יהיה, וימליצו לנו לקחת סיכונים כי יש לנו כוח, וטכנולוגיה, וצבא חזק, ומודיעין משוכלל, וכי אנו מוקפים במזרח תיכון חדש ושוחר שלום- או אז כדאי שנזכור את מה שעובר עלינו עכשיו, ועד כמה אנחנו מוגבלים במידע וביכולת עשייה, ועד כמה מתנהלים פה תהליכים הגדולים עלינו, ועד כמה לא תמיד ממש אפשר לסמוך בעיניים עצומות על לשכות הבכירים הביטחוניים, ועד כמה מתברר שלא ניתן לסמוך על ידידינו שמעבר לים שברגע האמת יעמדו לצידנו וינקפו אצבע למען ביטחוננו.
ב"ה נקווה שהימים הטרופים הללו יסתיימו בטוב ובבשורות טובות ונחמות, אבל גם אם כך יהיה- אסור יהיה לנו לשכוח לרגע את כל השיעורים שאנו לומדים וחווים בימים אלו, שיעורים שאסור יהיה לתת לכל מיני חכמים, פרשנים והוזים לטייח אותם ולהשתיק אותם תמורת כמה דקות של אשליה ושקט מדומה.
(חוקת תשעד)