על האדם ועל המדינות

אל השבת האחרונה של השנה ואל השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, אנו נכנסים בשני מסלולים. המסלול האחד הוא המסלול הפרטי, והמסלול השני הוא המסלול הכללי.
טבע העולם הוא שאדם קרוב אצל עצמו. המסלול הפרטי, הוא המסלול של התפילות והבקשות על הדברים הקרובים לנו- הילדים והפרנסה, הבריאות והבית, החינוך והחיים שלנו. חז"ל הגדירו זאת בשלוש מילים- בני, חיי ומזוני. אלו הדברים המרכזיים שרוב בני האדם באופן טבעי מתפללים עליהם. זה כל כך אנושי וטבעי שהאדם ירכז את תפילותיו ובקשותיו על הסובב אותו, על הקרוב אליו, על היקר לו ברמה האישית והרגשית, ומי יותר קרובים לו מילדיו, ומה יותר חשוב לו מבריאותו, פרנסתו והצלחת מעשיו.
בצד המסלול הזה, אנו נכנסים אל ראש השנה וצועדים גם על המסלול הכללי. המסלול של העם כולו ושל האנושות כולה. דומני שהשנה, בצד כל קטעי התפילה של הימים הנוראים, תעלה שוועתנו במיוחד כשנאמר 'ועל המדינות בו יאמר- 'איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשובע'.
רוחות רעות מנשבות בעולם, רוחות הנושבות ומנופפות דגלים שחורים של משספי תינוקות ועורפי ראשים. דגלים שחורים שהם דגל אדום לאנושות. רוחות רעות של רוע ,שפלות ואכזריות מאין כמותן מנשבות בחלל האנושות. העולם כולו נראה שברירי כקליפת אגוז אל מול רוחות איסלאם קיצוניים המנשבים ממזרח וממערב, מפקיסטן ועד אנגליה, מאיראן ועד שבדיה, מטורקיה ועד צרפת, זועקים את קריאות הקרב אללה הוא עכבר, ומנופפים בחרבותיהם.
מדינות קורסות, משטרים נופלים , ורוח רעה מרחפת על פני תבל.
ועל המדינות בו יאמר. איזו תישאר נאמנה לערכי קדושת החיים וההומניזם ואיזו תיפול שלל בידי טובחי ילדים. איזו תיצור חברה של צדק וחמלה, של יושר והגינות, ואיזו תעשוק שכיר, ותתעלל ביתום ואלמנה. איזו תישאר נאמנה לעקרונותיה וערכיה, ואיזו תמכור בנזיד עדשים ותמורת כמה ליטרים נפט עקרונות יסוד אנושיים.
באופן טבעי, האדם הפרטי יבקש על ד' אמותיו. על חשבון הבנק שלו, ועל ענייניו הפרטיים, אולם מה יועילו לו כל אלה, כשמסביב יהום הסער? מה תועיל לנו ביום פקודה העובדה ש'אצלי הכל בסדר', כאשר מסביב הכל קורס, טובע בדם, ושום דבר לא בסדר . מה תועיל לי ספינתי הקטנה כאשר גלי ענק מאיימים לסחוף למצולות כל הנקרה בדרכם.
החודשים האחרונים טלטלו אותנו טלטלה עזה. מחטיפת הילדים ועד צוק איתן, מהאזעקות ועד הבומים, מההלוויות ועד זעקות הכאב של הפצועים, מהמראות של הטובחים והאונסים ברחובות, ועד אלו עם המדים הכתומים, כפותי הידיים הכורעים ברך לפני משספי גרונם – כל אלו טלטלו אותנו והטיחו אותנו אל מציאות העולם והאנושות מודל 2014.
נכון. כולנו נעבור לפניו כבני מרון, וכבקרת רועה עדרו, ונבקש להיכתב ולהיחתם לחיים טובים.
אבל השנה, אולי יותר משנים אחרות, אנרגיות רבות של תפילה צריכות להיות מכוונות אל 'ועל המדינות בו ייאמר'.
איזו אנושות תחיה סביבנו, אילו ערכים ינחו את המין האנושי על פני כדור הארץ הזה, ואיזה מקום של כבוד או חלילה של השפלה יתפוס צלם האלוקים, וכבוד האדם וחירותו.
נפסע אל השבת האחרונה – ניצבים וילך, ואל השנה החדשה ברעד ובתפילה על שני המסלולים הללו. נתייצב ונלך ונזעק בתחינה- אולי יחוס עם עני ואביון, ועולם עני ואביון- אולי ירחם.
(נצבים וילך תשעד)