האנשים שלוקחים שוחד

אחת הסכנות האסטרטגיות הקשות והחמורות ביותר המאיימות על קיומה לא רק של החברה, אלא גם על קיומו של כל אדם, היא סכנת הַשֹּׁחַד. לאורך כל ימי האנושות אימפריות קרסו, מעצמות התפוררו, וחברות שקעו בגלל המילה הזו- שֹׁחַד.

בפרשת השבוע מתייחסת התורה לסכנה הגדולה הטמונה בשוחד ומזהירה כך: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים, וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם".

שני פעלים מרכזיים מיוחסים כאן לשוחד- יְעַוֵּר וִיסַלֵּף. ואת מי הוא ייעוור וִיסַלֵּף? לא את הטיפשים והמושחתים, אלא את אלו שלא היינו מצפים לכאורה שהשוחד ישפיע עליהם, שיכולנו לחשוב בטעות שהם מחוסנים מפניו- החֲכָמִים והצַדִּיקִים.

ידעה התורה את חולשותיו של האדם, וגם את מקור חוסנה של חברת אנשים ראויה ומוסרית, ולכן דווקא בפרשת שופטים העוסקת בנושאי וערכי יסוד שהם תנאי לקיומה של חברה ועם כגון 'שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ.. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק.. צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה..', כתבה התורה אזהרה באותיות קידוש לבנה – 'וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד'.

יש שני סוגים של שוחד שיש בהם כדי לעוור ולסלף: יש שוחד חיצוני שמישהו מבחוץ נותן לאדם, לשופט, לנבחר ציבור וכדומה. לאו דווקא כסף- זה יכול להיות גם במחמאות שקריות, בחנופה, בעיגול פינות וכו'. והשוחד הזה גורם לשיבוש שיקול הדעת של מקבל השוחד, ומוביל אותו למחוזות לא מוסריים ולשחיתות.

ויש שוחד שאדם משחד את עצמו, ולפעמים הוא לא פחות חמור מהשוחד החיצוני. אדם משחד את עצמו בדמיונות שווא, בגאווה, בכוחנות, בהתמכרות, בטיוח האני העצמי והאמיתי שלו, בחוסר רגישות ובחוסר מודעות עצמית, משפחתית וסביבתית, ואז הוא חי בסרט דמיוני שהוא יצר לעצמו, תוך שיבוש קשה של מערכות שיקול הדעת, האיזונים והבלמים שבחייו. הוא מפסיק להקשיב לסובביו, ויותר חמור- הוא גם מפסיק להקשיב לעצמו, להגינות וליושר הפנימי שטבוע בו. השוחד מעוור ומסלף את ההיגיון הפשוט, את הראייה הצלולה, ומוביל את האדם למחוזות בהם כל מערכות המכ"ם שלו משתבשות ומתבלבלות בגלל השוחד.

כאז כן עתה- האדם הפרטי וחברת אנשים, כולל החֲכָמִים והצַדִּיקִים, החפצים בקיום חיים הגונים וישרים שיש בהם איכות חיים מוסרית, חייבים להציב לנגד עיניהם את אזהרתה הבוהקת של התורה בדבר סכנת השוחד, שיש בכוחו להפיל אנשים, חברות, מעצמות ואימפריות.

מאז ומעולם ניצב בפני העולם איום מוסרי אסטרטגי בדמות השוחד, שהוא לכשעצמו ומראית העין שלו, ואבק השוחד שסביבו, כל אלו מאיימים על קיום האדם וחוסנה של החברה. כנגד זה יש ציווי נצחי, פשוט, בהיר, ברור וממוקד- לא תיתן וְלֹא תִקַּח.

(שופטים תשפ"ב)