מערכת שבתוןהרב אלחנן פרינץ, מדריך ארצי במחשבת ישראל
ע בעבר פורסם שילד סינוור את עין חבירו ע"י לייזר כשמונה שניות וכתוצאה מכך איבד הילד את ראייתו באותה העין, ונשאלתי האם לאחר שמוכח שדבר זה מסוכן, יהא מותר לקחת מילד (פחות מגיל מצוות) המשחק בדבר זה ומסנוור ילדים.
קיימת חובה לקחת מילד המסנוור עם הלייזר אחרים, והזריז לעשות זאת הרי הוא נשכר וקיים מצווה גדולה. וכבר אמרו חכמינו (סנהדרין לז, א) ש"כָל הַמְּקַיֵם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, כְּאִילּוּ קִיֵּים עוֹלָם מָלֵא".
על החובה למנוע מהילד להזיק ולהציל את הילד המסנוור, שנינו בגמרא במסכת סנהדרין (עג, א) כי קיימת חובה של "לא תעמוד על דם רעך", ופסק הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש א, יד) כי "כל היכול להציל ולא הציל עובר על לא תעמוד על דם רעך" (וע"ע בגמרא דבהצלתו מנזק מקיים גם מצוות השבת אבידה). ובשו"ת אדמו"ר הזקן (ח"ב, נד) כתב: "דכנגד סכנת נפשות מחוייבים כל ישראל ליתן כל אשר להם לקיים לא תעמוד על דם רעך".
ומצאתי בחיי אדם (כלל סו, ה) אשר כתב: "וכן ראוי לכל אדם להפרישם בדברים שבין אדם לחבירו. כגון: על הגניבות ועל הנזקין ולהכותם על זה".
ואביא בזה את דברי הקיצור שולחן ערוך (קפד, ח): "הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ בְּצָרָה רַחֲמָנָא לִיצְלָן וְיָכוֹל לְהַצִּילֹוֹ הוּא בְּעַצְמוֹ אוֹ לִשְׂכּוֹר אֲחֵרִים לְהַצִילוֹ, חַיָּב לִטְרחַ וְלִשְׂכּוֹר וּלְהַצִּילוֹ, וְחוֹזֵר וְנִפְרָע מִמֶּנּוּ אִם יֵשׁ לוֹ. וְאִם אֵין לוֹ, מִכָּל מָקוֹם לֹא יִמְנַע בִּשְׁבִיל זֶה, וְיַצִּילוֹ בְּמָמוֹן שֶׁלּוֹ. וְאִם נִמְנַע, עוֹבֵר עַל 'לֹא תַעֲמוֹד עַל דָּם רֵעֶךָ' ". ועיין עוד בשולחן ערוך הרב (הלכות נזקי גוף ונפש ב) ובערוך השלחן (חושן-משפט שפג, ח).
כיוון שמוכח שמיירי בחפץ משחית ומסוכן, הרי קיימת מצווה גדולה לקחת החפץ מהילד הקטן, בכדי שאחרים לא יפגעו בו (הרי אף אחד לא היה מעלה בדעתו לאפשר לקטן לשחק בנשק, ואין לחלק בין נשק חם לנשק קר), ועיין בזה בשו"ת בני בנים (ב, מז-מט).
בקובץ משפטי ארץ (ג, מאמר הקטין בדיני הקניין מאת הרב בלוך) ציין שבלקיחת חפץ מקטין, החפץ שייך על פניו לאב. אלא שבדרך כלל האב מתנה את בעלותו של בנו (הקטין) בכך שלא יבצע בו פעולות אסורות. אך אם הקטין יעשה פעולות כאלה המיקח בטל, אלא שהוסיף ש"אם כך לא מסתבר שהמיקח יהיה תלוי כל הזמן בהתנהגות (ושימוש) הילד, אלא ברגע שהאב הסכים שהקטין יקנה את החפץ, הוא נעשה שלו לגמרי". ולפי זה יוכלו לקחת את החפץ לגמרי מהקטין (וע"ע בספר אלה חמדה חושן-משפט רטז).
כל ההיתר שהבאנו שמותר לקחת מהילד את הלייזר מיירי כאשר אנו רואים שהוא מסנוור בזה ילדים, שהרי אם לא מסנוור אין היתר לקחת ממנו, כיוון שניתן לעשות בו שימושים נוספים (כגון: מורים המסמנים לתלמידים היכן לעיין, או שמכוונים זאת על לוח). זאת בניגוד לילד המחזיק נפצים, אשר כל מטרתם היא להזיק, ועל הנפצים ניתן לומר את דברי הגמרא במסכת בבא קמא (פ, ב) המביאה לגבי חתול שפוגע בתינוק והתירו להורגו, וביאר בחישוקי-חמד (מגילה עמוד רי) שמכאן שניתן לקחת נפצים מילדים קטנים כיוון שכל מטרת הנפצים היא להזיק.
וראוי לכל הורה להבהיר לבנו על הסכנות הקיימות בחפצים אלו, ואף שהדבר נראה לילד כשעשוע אסונות רבים ארעו מדברים אלו (וכן מנפצים). ואם דיבורים לא פועלים, האב חייב להפריש את בנו ולמונעו מלעבור על איסור. וכבר אמר שלמה המלך (משלי ב) שזהו "למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור".
העולה לדינא: אדם הרואה ילד המסנוור עם לייזר אנשים אחרים, חובה עליו לקחת מהילד את הלייזר ושכרו הרבה מאוד.
(חוקת תשעד)
