אבינעם הרש (מחנך)לנעוץ ביומן דייט
אמש דיברתי עם חבר שלי, שעה שבדיוק הסתיימה בביתו שבפתח-תקווה הפסקת חשמל.
כמתכנת בכיר הוא תכנן להתקדם בעבודה אבל מצא את עצמו בעל כורחו יושב בבית בחוסר מעש, כאשר אותה הפסקת חשמל תפסה גם את הבן המתבגר שלו.
ישבו זה מול זה האב ובנו ואז הנער הדליק כמה נרות כדי שיהיה אור וחבר שלי הרתיח מים על הגז והכין לשניהם שוקו חם ואמר לו :"נו, אז מה קורה איתך בחיים?".
מפה לשם, הוא מספר לי שהתפתחה ביניהם שיחה כנה בין אב לבנו שנמשכה יותר משלוש שעות, עד שסודרה הפסקת החשמל.
"ואז, לבושתי", הוא אומר לי: "אני שומע בפעם הראשונה מהילד את שם השבט שהוא מדריך (הרא"ה) וגם הבנתי שיש איזו מדריכה שהם באיזה קשר לא ברור. הבנתי בפעם הראשונה מי הם באמת החברים הכי טובים שלו. גם גיליתי שהילד שלי, למרות שהוא נמצא ב-5 יחידות במתמטיקה, בכלל אוהב טיולים ולא ממש סובל מתמטיקה. גיליתי שהוא גם חובב צפרות מושבע ובדיוק עשה כרטיס חבר ב'חברה להגנת הטבע', וגיליתי שהוא ממש רצה לדבר איתי, אבל מאז הבר מצווה, לא באמת הייתה לו הזדמנות. בקיצור, גיליתי שאני לא באמת מכיר את הילד שלי".
ואז אותו חבר מוסיף: "ולחשוב שהייתי מפסיד את כל הטוב הזה אילו לא הייתה הפסקת חשמל".
***
לפני שבוע ניגש אליי הורה ושיתף אותי בכאב שקולגה שלו מהעבודה החמיא לילד שלו על הופעה נהדרת. ההורה לא ידע בכלל על מה מדובר ולמרבה המבוכה התברר לו שבמסגרת תנועת הנוער בה הילד שלו משמש כמדריך, החניכים שלו הרימו הצגה מרשימה במיוחד.
חשבתי – האם באמת המכנה המשותף לאותם הורים הוא ניתוק מעולמו הפנימי של ילדיהם תוך החמצת אירועים מכוננים, קשור לכלל ההורים או שמדובר במקריי קיצון?
כמה הורים יכולים להעיד על כך שהם מודעים ויודעים בצורה מספקת מה הולך עם החיים של הילדים שלהם?
כמה הורים מכירים את החלומות הכמוסים של הילדים שלהם? את שמות החברים הטובים? את המקצועות אותם הילדים אוהבים? ובאלו מקומות, שלא לומר אתרים באינטרנט, הילדים ביקרו לאחרונה?
לכמה הורים יצא לשבת ולהתנסות במדיה ובתוכניות שהילדים שלהם צופים בהם?
***
אמר לי פעם איש חינוך וותיק והורה לנער מתבגר: "אני יודע שכמה שאני רוצה לקבוע זמן עם הילד שלי, אני לא מסוגל, כי אני עמוס מאוד ותמיד יהיה משהו ותמיד מישהו יתקשר אליי. אז אם אני לא הולך לנעוץ פגישה עם הילד שלי ביומן ולהתייחס אליה בכבוד כמו לכל פגישה אחרת שיש לי, זה לא יקרה. ותאמין לי שרק בפגישה הזו אני מצליח להבין קצת איפה הילד שלי חי ורק בגלל הפגישה הזו יש לי קשר נהדר איתו ואני יודע שאם הוא יצטרך אותי בעת צרה או כל דבר אחר, הוא יפנה אליי בגלל שיש לנו ערוץ כל כך טוב שאנחנו מתחזקים דרך הפגישה הזו".
חשבתי על הדברים הללו, והאמת? לא מצאתי אף שיטה אחרת לקשר הטוב עם הילדים שלנו מלבד אותה פגישה קבועה עליה אמר לי אותו איש חינוך. מאז יצא לי להעמיק בעניין ולדבר עם עוד הורים שנוהגים בצורה הזו כאשר המסר היה מאוד ברור:
השיטפון של החיים ומפלי המדיה לא באמת מאפשרים לנו את הפניות ויישוב הדעת הנדרשים בכדי לתחזק את הקשר עם הילדים שלנו בצורה הראויה. בשביל שזה יקרה אנחנו צריכים לנעוץ את הפגישה ביומן ובעצם ממש 'לעבוד' בזה. רק בצורה הזו, נוכל לקבל ולתחזק את מערכת היחסים הכל כך חשובה הזו איתם, חשובה לפחות כמו מערכת היחסים עם העבודה שלנו.
(בא תשפ)
