ד"ר פנינה נויבירטלקראת החופשה הבאה עלינו לטובה, אעסוק היום באתגרים חינוכיים הכרוכים בתרבות הפנאי של הנוער על פי הספר "חובת התלמידים" של האדמו"ר מפיאסצ'נה.
העידן הפוסט מודרני מציע מציאות פתוחה ודינמית, אשר אינה מקדשת ערכים מוחלטים. מציאות זו עשויה להותיר את האדם בן דורנו משתאה אל מול אינספור אפשרויות, בחירות והחלטות. כיצד ניתן לסייע לנוער המבולבל, המוצף בגירויים ובאתגרים, היוצא כעת לחופשה וכל עיתותיו בידיו?
בפרק י"ב לספר חובת התלמידים מבחין האדמו"ר מפיאסצ'נה בין התרשלות בעבודת ה' הנובעת מעצלות לבין התרשלות בעבודת ה' הנובעת מרפיון, מאבדן דרך, מבלבול. האדמו"ר תמה, מדוע הדור הצעיר מתקשה לדבוק בערכיה האבסולוטיים של התורה, עם זאת דבק ומוצא טעם ועניין במסחר ובעבודה פיזית קשה, ובלשונו: "למה בעוונותינו הרבים כ"כ יתרבו המתרחקים מלימוד תורת אלהינו שהיא יסוד התקשרותינו בד', ולמה כ"כ הרבה הרבה מרפים את ידיהם מעבור בתלמוד התורה, מעצלות ומהתרשלות בלבד, ותחתיה בוחרים בעבודה ובמלאכה גופנית יותר קשה ממנה … ומ"מ עבודת התורה עבודת אלהינו תכבד להם מעבודת החול להבדיל ועוזבים את עבודת התורה הקדושה ורצים אל עבודת טיט החומר החמורה והחומרית?".
האדמו"ר מסביר התופעה באמצעות המדרש (שמות רבה א', ל"ב), המתאר את עבודת הפרך במצרים: "רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: ראה (משה רבנו) משוי גדול על קטן ומשוי קטן על גדול, משוי איש על אשה ומשוי אשה על איש". האדמו"ר תמה על מדרש זה – אמנם מתבקש כי נשיאת משא גדול וכבד בידי אדם קטן הינה עבודת פרך, ברם מדוע מתאר המדרש נשיאת משאות קטנים בידי אנשים גדולים גם כעבודת פרך? הלא מדובר בהקלה בנטל ולא בהכבדתו, כפי ששואל האדמו"ר: "ופשוט קשה להבין, בשלמא משוי גדול על קטן ומשוי איש על אשה מכחם היא, אבל משוי קטן על גדול ומשוי אשה על איש, אדרבה, קלה היא מכחם, ומה ראה משה רבנו כ"כ את סבלותם גם בזה?"
הסברו של האדמו"ר למדרש פשוט: "כובד העבודה גם לפי ההתאמה נמדדת. אם יצוו לאיש פראי לשאת אבנים על החומות, לא יתיגע כ"כ, כיון שלפי כוחו היא ומתאימה לו, ואם יצווהו לפתח פתוחי חותם ילאה אף אם יכול הוא לה, ואם יצוו לחכם לשאת אבנים אף קלות, ילאה יותר מלעבוד עבודה קשה ונקיה. אם יצוו לאיש לחרוש ולזרוע ולעשות מלאכת אנשים, לא ילאה כל כך מאשר יפוהו לאפות ולבשל ולעשות שאר מלאכות נשים." לפי ביאור נפלא זה, עבודת פרך איננה רק עבודה קשה פיסית או מנטלית. עבודת פרך היא עבודה אשר אינה מתאימה לאדם. עבודה קלה מידי, אשר אינה מצריכה כל מאמץ או תחכום, אשר אינה מכבדת את עושיה, הניתנת לאדם אשר לו כישורים רבים וברוכים, עשויה להיות עבודת פרך מייסרת לא פחות מאשר עבודה קשה ומורכבת. האדמו"ר מתבונן על הדור הצעיר בחמלה, הוא רואה התרופפות מעבודת ה' אשר אינה נובעת מעצלות כי אם מהיעדר התאמה. אנשים מרפים מהתורה, מתרחקים ממנה, אולם באופן אירוני דווקא המשא הקל, הקל מידי, של עבודת ה' כמצוות אנשים מלומדה – דווקא משא זה מייסר אותם, הופך לנטל כבד מנשוא. לו היו אנשים מוצאים טעם ועניין בתורת ה', היא לא היתה נטל, הם היו נושאים אותה על גבם בקלילות, בחדווה.
מסקנת האדמו"ר הינה כי אין לזלזל בדרישותיו של הדור, זהו דור חכם, שמעוניין באתגר, שרוצה עבודה קשה אך מתגמלת. לכן המשימה העומדת בפני מחנכי הדור הצעיר הינה לסייע לו למצוא את עצמו בתורה, להגיש לו תורה הראויה לו, המכבדת את לומדה, ובלשונו: "אשר בתורה כל הקדושה נמצאת ובה עם קדושת האין סוף תתחבר, רק שצריך אתה לדעת איך ללמוד תורה, וראשית כל צריך אתה לגלות את נפשך אשר טמונה בך, ישנה אף מתעלפת, ובה תכנס בתורה".
דברי האדמו"ר מפיאסצ'נה רלוונטים ביתר שאת רגע לפני היציאה אל החופשה. לכאורה יוצא הנוער מעבודת פרך ועמל בלימודים אל החירות, אך לעיתים דווקא הרפיון הטוטאלי עשוי להוות עבודת פרך לא פחות מלימודים מייסרים. "העברת זמן" נטולת ערך ותכלית מתסכלת. הדור הצעיר זקוק לאתגר, למשימות שראויות לו. יש ערך למנוחה, אך אין הצדקה לשינה ולעלפון, חופשה זו צריכה לכבד את נופשיה, את הזמן הרב העומד כעת לרשות הנוער יש להעריך. במענה לבלבול יש לעורר עניין, להציב יעדים, להצית את החשק לעשות, ליצור, להתרומם.
(שלח תשעב)
