בין סמל האשכול של משרד התיירות לאשכול המרגלים

כולנו מכירים את הלוגו המפורסם של משרד התיירות. שני אנשים הפונים ימינה ואוחזים בשני קצותיו של מוט, שבאמצעו תלוי אשכול ענבים גדול ועסיסי. הסמל מבוסס על הכתוב 'וישאֻהו במוט בשנים' (יג: כג). ככל הנראה הסמל המוכר אינו משתקף מתוך פרשנות הכתובים. הפסוק אינו מתאר שני אנשים הנושאים את האשכול. מרבית הפרשנים הבינו כחז"ל, שהכוונה שהאשכול נישא באמצעות שני מוטות. וכך מפרש רש"י:
וישאהו במוט בשנים – ממשמע שנאמר וישאוהו במוט איני יודע שהוא בשנים, מה תלמוד לומר בשנים, בשני מוטות. הא כיצד, שמונה נטלו אשכול, אחד נטל תאנה ואחד רמון, יהושע וכלב לא נטלו כלום, לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו, כשם שפריה משונה כך עמה משונה.
מתוך פרשנותו של רש"י עולה, שהגדרת מוט היא שני מקלות. אם כן שני מוטות הם ארבעה מקלות. כל אשכול נישא על ידי ארבעה אנשים ולפי חשבון זה, שמונה מרגלים השתתפו בנשיאת האשכולות למעט יהושע וכלב. אם כן בעוד, שקובעי הסמלים [משרד התיירות, כרמל מזרחי] הבינו שהפסוק מתאר שני אנשים הנושאים את האשכולות באמצעות מוט אחד הרי, שחז"ל סברו שכל מוט היה מורכב משני מקלות והיו שמונה אנשים, שאחזו בשמונה צדדים של ארבעה מקלות.
מדבריו של רש"י עולה נקודה נוספת. כבר בשלב כריתת האשכול ונשיאתו הרגישו כלב ויהושע שמדובר בסיוע לעבירה ולכן לא רצו להיות שותפים בכך. ניתן אף לדייק מניסוח הפסוקים (יג,כג – כד):
וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים: לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
המרגלים כרתו את האשכול ולא בצרוהו. האשכול הוא יחידה אחת אורגנית שלא מחולקת. זו יחידה שאסור לכרות אלא חייבים לבצור. כריתת האשכול היא תחילת החטא. לכאורה היינו מצפים שיהושע וכלב יהיו שותפים בנשיאת האשכול. בזמן שמשה שולח את המרגלים לארץ הוא מבקש: 'וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים'. בכל זאת יהושע וכלב אינם נושאים את האשכול משום שהם יודעים, שכוונה זדונית מסתתרת מאחורי המעשה. המרגלים כרתו את האשכול ולא בצרו את הענבים. כריתת הענבים מסמלת את ביטול היניקה של העם מאדמתו. יהושע וכלב נמנעו מלהיות שותפים למעשה שיש בו כונה זדונית. רבי יונתן איבשיץ מדייק דיוק נפלא מהפסוקים. כאשר משה מצווה את המרגלים להביא את הפרי הוא אומר: 'וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר' אולם בפועל המרגלים שינו מהתכנית. משה אמר להם להביא את הפרות מן ההר, מחברון – והם כרתו את הזמורה בנחל אשכול. הנחל אינו זורם בהר אלא בעמק. סביר להניח שפרות הגדלים בעמק היו פרות גרועים. לכן הם העדיפו לכרות זמורה באזור נחל אשכול שלא היה המקום האופטימאלי לגדול הענבים. המשנה במסכת ביכורים (א,ג) אומרת: 'אין מביאין בכורים חוץ משבעת המינים לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים'. הסיבה לכך שהאיכות של הפרות בעמק נמוכה מפרות שבהר. [אמנם כיום ניתן לגדל ענבים בעמק באיכות גבוהה]. המרגלים שינו מבקשתו של משה וניסו בכל מאודם להביא יבול סוג ב' על מנת שהעם יחזור בו ויסרב לעלות לארץ. יהושע וכלב נמנעו מלהצטרף לחבורה בשל מניעיה הפסולים.
אם כן, טוב שהסמל של משרד התיירות אינו משקף את נשיאת האשכול על ידי המרגלים. לא היה נכון לשחזר את נשיאת האשכול של המרגלים אלא לעצב סמל שונה , שידגיש גם את השינוי המהותי מהצורה שבה נשאו המרגלים את האשכול. הסמל מייצג תיקון לאותו חטא והוא מציג שני אנשים הנושאים בשמחה ובגאווה מהיבול המשובח של ארץ ישראל.
(שלח תשעב)