אלו ואלו דברי אלוקים חיים – האומנם?

להלן תגובה שקיבלתי בעקבות המאמר "הלכות שחיטה וכשרות הבשר: חלק א":

"כותב הרב שלום: 'בבסיס התפיסה התיאולוגית המקראית האתיופית עומד אמון הדדי המבוסס על 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים'. הביטוי 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים' מופיע במסכת עירובין לגבי מחלוקת בין בית הלל לבית שמאי. וכך אומרת הגמרא: 'אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים הלכה כמותנו, והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל'.

איך זה קשור למה שנוהגים באתיופיה? האם אמרת חז"ל "אלו ואלו" נוקטת שכל דעה הנאמרת היא לגיטימית באותה מידה? לפי הרב שלום, יוצא שאם אתה מקפיד על הלכה כזו ואני לא מקפיד עליה, זה לא משנה כי בסופו של דבר 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים'? ממש לא! ברובד המעשי ההלכה שואפת להכריע כפי מי שפוסקים להלכה ולא להישאר ברובד הפלורליסטי של 'אלו ואלו'. לצערי, במקום שהקהילה האתיופית תביא את הבשורה הזאת לעם היושב בציון, היא הושפעה ממנו והפכה בעצמה למפולגת בתוכה.

לא הבנתי מה הוא מצפה מהקהילה האתיופית, שתחיה מתוך סתירות פנימיות? אי אפשר לומר שאתה נאמן למסורת חז"ל, ובאותה עת לומר שאתה רוצה גם לקיים את כל דברי הקייסים ככתבם וכלשונם, שהרי יש ביניהם הבדלים עצומים, כפי שהרב שלום בעצמו היטיב להראות בספרו 'מסיני לאתיופיה'. אתה יכול לכבד את מנהגי הקייסים, אבל אתה לא יכול לומר שגם דברי חז"ל וגם דבריהם הם 'דברי אלוקים חיים', אתה צריך להכריע. יש אלו שהכריעו להצטרף לכל עם ישראל ולקבל על עצמם את דרך חז"ל, ויש כאלו שהכריעו ללכת עפ"י הקייסים…

לצערי, הרב שלום ממאן לקבל את מה שרוב רבני הקהילה האתיופית השכילו לקבלו. מסורת תורה שבע"פ השתמרה ע"י עם ישראל כולו במהלך כל הדורות. אצל הקהילה האתיופית מסורת זו אבדה, וכל המנהגים שהתפתחו אצל הקייסים התפתחו ללא המשנה והתלמוד… במקום זאת הרב שלום מנסה לטעון שלקייסים ישנה מסורת מקבילה לחז"ל שהתפתחה מסיני לאתיופיה. אין שום הוכחות לטענות אלו. טוב עושים רוב אנשי הקהילה האתיופית שמקבלים את חז"ל, וטובי בניה של הקהילה הולכים ללמוד בישיבות ובכוללים, מרביצים תורה בתוך קהילותיהם ומשיבים אותם לחיק חז"ל, לתוך עם ישראל כולו. 'השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה'".

ר' שמעון בן יוסף יקר,

ראשית, ברצוני להודות לך על תגובתך הרצינית והמכבדת. מפאת קוצר היריעה אענה בקצרה, אם כי יש הרבה מקום להאריך. כידוע, אנשים אוהבים לחלק את העולם לקטגוריות שהם בעצמם יוצרים, הם דורשים סדר ודברים. מסיבה זאת ככל הנראה, מתוך מבט ראשון ביקשו חכמים לגנוז את ספר קהלת כי "דבריו סותרין זה לזה". אבל במבט שני, עמוק יותר, חכמים פסקו שגם ספר קהלת הוא חלק מספרי הקודש. דווקא מפני שהוא מציג עולם מורכב יותר.

יש אמת פשוטה ויש אמת עמוקה. אמת פשוטה היא שניגודה של אמת היא שקר. אמת עמוקה  היא שניגודה של האמת היא אף אמת. כלומר לפעמים השלילה והחיוב חופפים זה את זה, ואולי עוד יותר, החיוב מוליד את השלילה והשלילה מולידה את החיוב. אפשר לחיות עם זה בשלמות ובהרמוניה, ואפשר לחיות עם זה במתח ובפרדוקס.

זהו היופי של התושב"ע, המאפשרת לכל קבוצה לסרטט את החזון הרוחני שלה בהתאם לאתגרים הרוחניים שיש בכל דור ובכל קבוצה. לטענתי, כל ניסיון לפשט את הפרדוקס על ידי שלילת אחד משני רכיביו יש בו משום זיוף המציאות – הפתרון אינו נעוץ בבחירה באחת משתי האפשרויות, אלא בקבלת שתיהן גם יחד מתוך הבנה שבמציאות יש סתירות, ומנקודת מבטנו אי אפשר להסביר כל דבר.

פרשת "פרה אדומה" יש בה סתירה פנימית אינהרנטית. הפרה פועלת היא גם פעולה נגדית. מי החטאת המופקים ממנה המטהרים את טמא המת, מטמאים בו זמנית את הכהן הטהור המתעסק בה. דומני שהמסר של פרשת פרה אדומה היא לחנך אותנו לחיות מתוך צניעות, שאנו באמת ניחנו בראייה חלקית ומקוטעת מול הא-ל האדיר, שיש לו ראייה מקיפה וקוהרנטית על העולם. אבל דווקא ההבנה שאנו לא יודעים כלום, היא המביאה אותנו לעולם מלא סקרנות לדעת, להיות סבלניים וסובלניים יותר. לצאת מעולם האופקים הצר שלנו. להיאחז בתקווה גם ברגעים קשים שבהם המציאות מלאה באנדרלמוסיה לקבל אחד את השני, מתוך כבוד גם במציאות מלאה מסורות שונות.

ודאי שגם לקייסים יש מסורת מקבילה לחז"ל שהתפתחה מסיני לאתיופיה. השאלה היא האם מסורת חוץ-חז"לית אורתודוקסית, כמו יהודי אתיופיה, יש לה מקום לגיטימי בפסיפס של המסורת החז"לית? התשובה שלי: חד-משמעית יש לה מקום.