"הראשון ליהודה"

בסדר המחנות במדבר בולטים שני נושאים: האחד, ריכוז המחנות סביב אוהל מועד. השני, הסדר נראה כסדר צבאי מוקפד. שני הפסוקים הפותחים מבהירים זאת היטב: "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ. וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב" [במדבר ב' ב-ג]. המסר בעניין אוהל מועד ברור: המשכן ותכולתו מסמלים את מרכזיות התורה בחיי עם ישראל. באשר להיערכות המחנות כותב אברבנאל: "בעת המלחמה, הסכנה היותר עצומה היא בפני המחנה הקידמי כי שם בד"כ יבוא האויב להילחם. לכן ישימו בראש המחנה תמיד היותר גיבורים ועצומים… ולכן היה לצד מזרח דגל מחנה יהודה ועמו יששכר וזבולון, שהיו עולים פקודיהם ל-186,400. והסכנה אחריה,  באחרית המחנה, כי אולי יבוא האויב ויזנב בם… ולכן הושם דגל מחנה דן באחרונה… לפי שהיו לדן לאשר ולנפתלי יותר מכל הדגלים זולת דגל יהודה, כי היו פקודי מחנה דן 157,600." כלומר, דגל מחנה יהודה היה החזק ביותר ולכן הלך בראש המחנה.

דגל מחנה יהודה שימש כהשראה לשמו של הגדוד העברי בצבא הבריטי "הראשון ליהודה". הסיפור המופלא של 'הגדודים העבריים' בצבא הבריטי החל כרעיון של זאב ז'בוטינסקי בשנת 1915, לנצל את שעת הכושר ולהקים תשתית לצבא עברי. היה זה בזמן מלחמת העולם הראשונה. מחנה 'ההסכמה' של בריטניה צרפת ורוסיה ומדינות נוספות נקלע למשבר חריף. הגרמנים שהובילו את מחנה 'המרכז' עם אוסטרו-הונגריה והאימפריה העות'מאנית זכו בניצחונות כבירים. אך בקושי רב הצליח מחנה ההסכמה לעצור את התקדמות הגרמנים בתוככי צרפת.  ברוסיה זכו הגרמנים בשטח עצום שכלל את רומניה פולין ואוקראינה.  המלחמה במערב הפכה עד מהרה ל'מלחמת חפירות' כאשר כל צד מתבצר בתעלות חפורות מול החפירות שמנגד.

התנועה הציונית שמרה על ניטרליות במלחמה, בעיקר משום שהיו יהודים בשני המחנות הלוחמים. החשש מהתנכלות ליהודים הוביל לניטרליות. ברם, מנהיגים ציונים חשובים ראו במלחמה הזו הזדמנות להשיג הישגים פוליטיים. חיים ויצמן, שסייע רבות לצבא הבריטי, הצליח להשיג את הצהרת בלפור. ז'בוטינסקי שאף להקים צבא עברי במסגרת מחנה ההסכמה ולסייע או לכבוש בעצמו את ארץ ישראל.

בבריטניה היו שני כוחות מנוגדים. הראשון, אוהד תנ"ך ורוצה בטובתם של היהודים. השני, חשש מהכוח היהודי וחלקו היה אנטישמי. ז'בוטינסקי ניסה לשכנע  את הבריטים לגייס את כל המהגרים היהודים לצבא, בגדודים קרביים תחת סמל עברי ודגל עברי. טרומפלדור התגייס לסייע ולמרות שהיה גידם, התנדב לשרת. הבריטים הסכימו לגייס יהודים ל'גדוד נהגי הפרדות', שהיה גדוד של נהגים תומכי לחימה. טרומפלדור היה השליש של הגדוד.

ז'בוטינסקי התנגד ודרש להקים גדודים לוחמים.  טרומפלדור וחבריו הצטרפו למלחמה שניהלו הבריטים בגליפולי. הבריטים תכננו לפלוש דרך חצי האי גליפולי ובכך לפתוח נתיב אספקה ימי לרוסיה, שנמליה בים השחור היו תחת הסגר עות'מאני. הצבא הבריטי ניגף בגליפולי וגם הגדוד של טרומפלדור פורק, למרות שזכה לשבחים על תפקודו.

ז'בוטינסקי לא אמר נואש ונסע ללונדון לשכנע את הנהגת משרד המלחמה הבריטי בנחיצות ההתנדבות היהודית. בסופו של דבר הוקמה מסגרת חדשה של גדודי 'קלעי המלך'. בראש הגדוד ה-38, עמד ג'ון פטרסון, שהיה קודם לכן מפקד גדוד נהגי הפרדות. הפעם התגייס גם ז'בוטינסקי עצמו. הוא הספיק להשתתף כמפקד פלוגה בלחימה בבקעת הירדן בשתי גדותיה. אמנם הגדודים הספיקו להשתתף במערכה על א"י רק לקראת סיומה, אך לגדודים עם סמל ודגל עברי הייתה משמעות עצומה. הבריטים חששו מצבא יהודי ופירקו את הגדודים בתחילת שלטונם בא"י. למרות זאת, חזונו של ז'בוטינסקי להקמת צבא עברי התגשם. חיילי הגדודים הצטרפו לארגון 'ההגנה' ולארגון האצ"ל ושימשו מאוחר יותר כקצינים בצבא ההגנה לישראל.

Yaakovspok1@gmail.com