הרב אורי נויבירט דוקטורנט לפילוסופיה יהודית
היחס כלפי הפחד באגדות חז"ל הוא דו-ערכי. מחד גיסא, ניתן למצוא מאמרים המדברים בשבחו של הפחד, כדוגמת מאמרו של ר' יוחנן: "מהו שכתוב: 'אשרי אדם מפחד תמיד, ומקשה לבו יפול ברעה' (משלי כח, יד) – על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים, על תרנגול ותרנגולת חרב הר המלך, על יתד של מרכבה חרבה ביתר" (גיטין נה, ע"ב).
מאידך גיסא, קיימים מאמרים המדברים בגנותו של הפחד או בהשלכותיו הקשות על האדם, וביניהם: "שלשה דברים מכחישים כחו של אדם, ואלו הן: פחד, דרך, ועון" (גיטין ע, ע"א).
לאור זאת, מתעוררת השאלה: מדוע המקור הראשון ממסכת גיטין משבח את הפחד, ואילו זה השני מתייחס אליו בשלילה?
התשובה לכך היא שיש שני היבטים של הפחד: האחד חיובי – זהירות; והאחר שלילי – דאגה או חרדה.
ר' יוחנן משבח את הפחד המתפרש כזהירות. לדבריו, חורבן ירושלים, הר המלך וביתר ארע בעקבות יהירות וחוסר זהירות. על אנשי ביתר, למשל, מסופר כי היה להם מנהג לשתול ארז להולדת בן ושיטה להולדת בת, וכאשר נישאו היו קוצצים את הארז והשיטה לצורך בניית החופה. פעם אחת כאשר עברה שם בתו של הקיסר נשברה עגלתה, ועבדיה קצצו ארז לצורך תיקון העגלה. מעשה זה עורר את חמתם של אנשי ביתר והם הכו את קומץ הרומאים. הקיסר שמע על כך והחריב את ביתר (גיטין נז, ע"א).
על כך אומר ר' יוחנן "אשרי אדם מפחד תמיד" – אילו אנשי ביתר היו זהירים ומביאים בחשבון את ההשלכות של מעשיהם, חורבן ביתר היה נמנע.
אגב, במסכת ברכות (ס, ע"א) נדרש הפסוק "אשרי אדם מפחד תמיד" על המפחד שמא ישכח את תלמודו, שמתוך כך הוא חוזר עליו (ראה רש"י שם). גם במקרה זה הפחד עשוי להתפרש כזהירות המביאה לשינון הלימוד.
מנגד, הפחד המכחיש "כחו של אדם" מתפרש כדאגה או כחרדה, וכפי שמפרש רש"י (בגיטין, שם): "פחד – דאגה שדואג על דבר העתיד, כגון: טירוד מזונות או פחד אויב, וקורין סיינש"א [=דאגה]".
על ההבחנה בין שני ההיבטים של הפחד עומד הרב קוק (מדות הראיה, 'פחדנות'): "הפחדים הם פתיות גמורה, אין לאדם לפחוד כלל כי אם להיזהר, יותר שהוא פוחד הוא נופל, וכשהוא מתפחד, מעצם הפחד בא לו המכשול".
באשר לפחד השלילי כותב הרב קוק (עקבי הצאן, מאמר 'הפחד'): "הפחד הנפרז [=המופרז] הוא נוטל את זיו החיים של האדם ושל כל החי המרגיש. אין דבר רע ואכזרי בעולם דומה לו. הוא מגדיל את כל הרעות יותר באין ערוך ממה שהם, ומאפיל את זוהר כל הטובות, בחתירתו אשר יחתור מתחת לאשיותיהן [=ליסודותיהן] להגזים ששם צפונה רעה, תחת הטוב הגלוי".
בעידן המודרני מוצעים פתרונות רבים להתמודדות עם הפחד השלילי (קרי: דאגה, לחץ, חרדה) חלקם שואפים לצמצם את התסמינים החיצוניים, בעוד אחרים שואפים לטפל בשורש הבעיה.
ה"פתרון" הדתי לבעיית הפחד הוא הביטחון בה' המתבטא בייחוד באמונה שהכול מה' ולטובה. "פתרון" זה עולה ממספר פסוקים, וביניהם: "הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד" (ישעיהו יב, ב); "מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בה'" (תהלים קיב, ז); "בִּטְחוּ בה' עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים" (ישעיהו כו, ד). על הפסוק האחרון דרשו חז"ל: "כל התולה בטחונו בהקב"ה – הרי לו מחסה בעולם הזה ולעולם הבא" (מנחות כט, ע"ב).
התפיסה לפיה הביטחון בה' הוא הפתרון לפחדים הרבים, מתוארת היטב בדבריו של הרב קוק (אורות התשובה טז, ב): "מחשכי ההויה עלופים [=מלאים] הם בפחדי שוא… בעל התשובה מפחד, שעוונותיו כבר אבדוהו ושתקוותו כבר אפסה… פחדה הארץ גם כן ולא הוציאה את העץ בשלמותו, שיהיה טעמו כטעם פריו. פחדה הלבנה, מפני ההתחרות של שני מלכים בכתר אחד. מפחדת היא האנושות, מפני ערכי החופש הבהירים והרוממים. מפחד הוא כל העולם הזה, מפני הופעתו של העולם הבא הנאדר בקודש. אמנם מתוך אוצר הביטחון באה השלווה והפחד סר מיסודו… בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים".
(מסעי תשעא)